:: wikimiki.org ::
| 9 באוגוסט |
9 באוגוסט
ה-9 באוגוסט הוא היום ה-221 בשנה, (222 בשנה מעוברת) בשבוע ה-33 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 144 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
- 48 לפנה"ס - קרב פרסלוס: יוליוס קיסר מביס את יריבו פומפיוס.
- 378 - קרב אדריאנופוליס: בניסיון כושל להדוף פלישה של הויזיגותים הקיסר הרומי ולנס נופל בקרב יחד עם 2/3 מצבאו.
- 1173 - תחילת בנייתו של המגדל הנטוי בפיזה, הבנייה הושלמה רק לאחר 200 שנים.
- 1483 - חנוכת הקפלה הסיסטינית כחלק ממכלול מבני הכנסייה הקתולית בקרית הותיקן אשר ברומא.
- 1945 - מלחמת העולם השנייה: ארצות הברית מטילה פצצת אטום על העיר היפנית נגסאקי.
- 1974 - נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון מתפטר.
- 2001 - 15 הרוגים וכ-130 פצועים בפיגוע התאבדות במסעדת סבארו בירושלים.
נולדו
- 1896 - ז'אן פיאז'ה פסיכולוג שוויצרי (נפטר 1980).
- 1914 - טובה יאנסן, סופרת פינית, מחברת סדרת המומינים (נפטרה 2001)
נפטרו
- 1862 - הרמן הסה, סופר (נולד 1877)
- 1969 - שרון טייט, שחקנית קולנוע אמריקאית (נרצחה).
- 1975 - דימיטרי שוסטקוביץ', מלחין רוסי
חגים ואירועים החלים ביום זה
----
- 8 באוגוסט - 10 באוגוסט
- אוגוסט
- לוח אירועים שנתי
9 באוגוסט
ja:8月9日
ko:8월 9일
ms:9 Ogos
simple:August 9
th:9 สิงหาคม
48 לפנה"סאירועים
נולדו
נפטרו
- 24 בספטמבר: גניאוס פומפיוס מגנוס
----
- המאה ה-2 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס - המאה ה-1
- 53 לפנה"ס - 52 לפנה"ס - 51 לפנה"ס - 50 לפנה"ס - 49 לפנה"ס - 48 לפנה"ס - 47 לפנה"ס - 46 לפנה"ס - 45 לפנה"ס - 44 לפנה"ס - 43 לפנה"ס
category:שנים
פומפיוס
גניאוס פומפיוס מגנוס (29 בספטמבר 106 לפנה"ס - 29 בספטמבר 48 לפנה"ס) מדינאי רומי, מצביא ואיש ציבור אשר היה מתחרהו הגדול של יוליוס קיסר, עמו ניהל מלחמת אזרחים בסופה קיבל קיסר את השלטון המוחלט ברומא. בתולדות עם ישראל זכור פומפיוס ככובש ירושלים בשנת 63 לפנה"ס, במעשה שהיה נקודת מפנה ביחסים בין מדינת יהודה החשמונאית ובין האימפריה הרומית, והיה תחנה חשובה בדרך אל השיעבוד הגמור והחורבן.
קריירה מוקדמת
פומפיוס היה בנו של גניאוס פומפיוס סטראבו, אזרח רומאי עשיר, מן הפריפריה הרומית. סטראבו היה הראשון מן המשפחה אשר הגיע לדרגת סנאטור, ואף נבחר לקונסול בשנת 89 לפנה"ס. פומפיוס גדל לצד אביו במחנות הצבא, ולמד את תורת המלחמה והמדיניות. על פי פלוטארכוס היה פומפיוס צעיר פופולרי, ודמה במראהו לאלכסנדר הגדול. בצעירותו היה פומפיוס ידידו של מרקוס טוליוס קיקרו.
סטראבו מצא את מותו במאבק בין גאיוס מריוס ולוקיוס קורנליוס סולה, והותיר את פומפיוס הצעיר כיורש להונו ולכוחו הפוליטי. למרות נעוריו היה פומפיוס לאחד מגדולי התומכים בסולה, לאחר שובו מן המלחמה במיתרידטס בשנת 83 לפנה"ס. שלושת הלגיונות בהם שלט פומפיוס בן ה-23, כירושה מאביו היו כלי עזר חשוב להשתלטותו של סולה על רומא. משהפך סולה לדיקטטור, השיא את אמיליה סקאורה, ביתו החורגת, לפומפיוס, זאת לאחר שהכריח אותה להתגרש מבעלה, והיא הרה ללדת. פומפיוס, מצידו, התגרש מאנטיסטיה, אישה כפרית לה נישא בצעירותו, ולהנשא לאמיליה בתו של השליט.
סיציליה ואפריקה
פומפיוס היה לאיש עשיר ורב השפעה, אם כי לא החזיק בכל משרה רשמית. סולה שלח את פומפיוס ואת לגיונותיו להיאבק בתומכיו האחרונים של מריוס בסיציליה ובאפריקה הרומית.
סיציליה הייתה מקור התבואה העיקרי של רומא בעת ההיא, ובלעדיה צפויה הייתה האוכלוסיה הרומית לרעב ולמרידות. פומפיוס פעל כנגד אנשי מריוס באי ביד חזקה. באפריקה נחל סידרת נצחונות, וביקש מן הסנאט מצעד ניצחון, על אף שלא נשא במשרה קונסולרית ולכאורה לא היה זכאי לכך. משסירב הסנאט לכבדו במצעד, העלה את לגיונותיו על רומא ועמד עמם מחוץ לחומותיה. לאחר התערבותו של סולה ניתן לפומפיוס מצעד ניצחון, ואף הכינוי "מגנוס" שפירושו "הגדול".
ספרד וספרטקוס
לאחר נצחונותיו הצבאיים והפוליטיים, שבוצעו ללא כל משרה רשמית, ביקש פומפיוס את התואר פרוקונסול, על מנת להלחם בסרטוריוס, אחרון תומכי מריוס שהחזיק עדיין בספרד. הבקשה נענתה, ופומפיוס יצא לספרד, שם נאבק בסרטוריוס, שניהל מלחמת גרילה במשך חמש שנים בין שנת 76 לפנה"ס ושנת 71 לפנה"ס. המלחמה לא הוכרעה אלא לאחר רציחתו של סרטוריוס.
פומפיוס שב לאיטליה בשנת 71 לפנה"ס על מנת לסייע למרקוס ליקיניוס קראסוס במלחמתו במרד העבדים של ספרטקוס. הופעתו הייתה בעלת תפקיד מכריע בדיכוי המרד. מששב לרומא נערך לו מצעד ניצחון נוסף. בשנת 70 לפנה"ס, והוא בן 35 בלבד, נבחר לקונסול בפעם הראשונה, ולצידו קראסוס.
מסעותיו במזרח
מסעות המלחמה כנגד שודדי הים ומיתירדטס
בשנת 67 לפנה"ס שנתיים לאחר שסיים את תפקיד הקונסול, קיבל על עצמו פומפיוס את לכידתם של שודדי הים במזרח הים התיכון. פיקוד זה היה שנוי במחלוקת. אנשי סיעת ה"אופטימאטים" בסנאט חששו מן הצעיר השאפתני, וניסו למנוע ממנו את הפיקוד בו חפץ. במשך כמה חודשים שהה פומפיוס בים, והכרית ממנו את השודדים.
משהסתיימה משימתו לא שב פומפיוס לרומא. הוא נסע למזרח על מנת לנהל את המלחמה שהתחוללה בין הרומאים ובין המלך מיתרידטס השישי מפונטוס. במהלך מסע מלחמה זה הביס את מיתרידטס והפך את ארצו לפרובינקיה רומית. כן הביס את טיגרנס מלך ארמניה, ואת אנטיוכוס ה-13 מלך סוריה, והפך את סוריה לפרובינקיה.
כן חקר את אזור הקווקז והגיע עד לשפת הים השחור, תוך כדי שהוא מנהל רישומים באשר לגאוגרפיה, הפוליטיקה והמשאבים הטבעיים של האזור.
כיבוש ירושלים
לאחר מותה של המלכה החשמונאית שלומציון, בשנת 67 לפנה"ס, נחלקה הארץ לשני מחנות יריבים. מן הצד האחד היה בנה הורקנוס השני, ועמו אנטיפטרוס האדומי יועצו, ומן הצד האחר בנה אריסטובולוס השני, כאשר כל אחד מן הצדדים הניצים שואף לקבל לעצמו את המלוכה.
אריסטובולוס התבצר בירושלים, וכוחותיהם של הורקנוס ואנטיפטרוס, הנעזרים בחרתת מלך הנבטים צרו על העיר. באותה העת היה בסוריה שר צבאו של פומפיוס, סקאורוס. סקאורוס שמע על האירועים בירושלים, וראה בכך שעת הזדמנות להגדיל את עושרו וכוחו של אדוניו. הוא עלה על ירושלים, ושם פנו אליו שני האחים כי יסייע בעדם. אריסטובולוס שיחד את סקאורוס בשוחד כספי רב, וסקאורוס הכריח את הנבטים לסגת מן העיר, ובדרכם חזרה היכה אותם אריסטובולוס.
בינתיים הגיע פומפיוס עצמו לאזור. בישבו בדמשק באו בפניו שלוש משלחות לשטוח את טענותיהן באשר לנעשה ביהודה. משלחתו של אריסטובולוס, משלחתו של הורקנוס, ומשלחת שלישית מאת "העם" אשר דרשה את הסרת שלטון בית חשמונאי, והחזרת שלטונם של הכהנים הגדולים. פומפיוס נמנע מלהכריע במריבה, וירד עם חייליו לירושלים.
פומפיוס הטיל על העיר מצור. יוסף בן מתתיהו כותב כי אריסטובולוס רצה בתחילה להכנע לצבאו של פומפיוס, אך תומכיו סירבו להכניס את פומפיוס אל העיר. פומפיוס אסר את אריסטובולוס, וכבש את העיר ואת בית המקדש, לאחר מצור שנמשך שלושה חודשים. העיר עמדה כנגד כוחותיו של פומפיוס בגבורה, אך פומפיוס ניצל את מנוחת מגיני העיר בשבת, בנה סוללה על פני הערוץ העמוק שהפריד בין צפון העיר ובין חומותיו הצפוניים של הר הבית, וכבש את העיר. באירוע זה נהרגו שנים עשר אלף יהודים.
לאחר כיבוש בית המקדש חילל פומפיוס את הקודש ונכנס אל קודש הקודשים מקום בו הורשה רק הכוהן הגדול לשהות. פומפיוס נמנע מלבזוז את אוצרות המקדש, ויום לאחר כיבוש המקדש, הורה לטהר את המקום שחולל, ולהמשיך בעבודת המקדש.
כניסתו של פומפיוס לירושלים בשנת 63 לפנה"ס מסמנת את סופה של עצמאות יהודה בארצו תחת בית חשמונאי.
פומפיוס הכריז על הורקנוס כ"אתנארך" ("ראש העם" תואר נחות מן התואר "מלך"), אך הכוח האמיתי בממלכה ניתן לאנטיפטרוס האדומי. יהודה לא הפכה לפרובינקיה ולא הושם עליה נציב, אך הושת עליה מס. הערים ההלניסטיות שנכבשו על ידי החשמונאים, מימי יונתן הופסי עד לימי אלכסנדר ינאי, כבית שאן ויפו נגרעו מן הממלכה. בכך הייתה פגיעה חמורה מאד בממלכה החשמונאית. המדיניות הרומית באזור לשנים הבאות נקבעה - תמיכה ביושבי הארץ ההלניסטים אל מול היהודים, והושבת נאמנם של הרומאים כשליט ביהודה.
שובו של פומפיוס לרומא
פומפיוס שב לרומא בדצמבר שנת 61 לפנה"ס וזכה למצעד ניצחון נוסף אותו חגג ביום הולדתו ה-45. מאורע זה היה מאורע בלתי נשכח בתולדות רומא. שני ימים הוקדשו למצעד, ותהלוכה של שלל, שבויים, צבא ודגלים מילאה את הרחובות המובילים למקדשו של האל יופיטר. אירוע זה, במהלכו חולקו לעם מתנות ותשורות כספיות, הגביר את הפופולריות של פומפיוס.
קיסר והטריאומוירט הראשון
לאחר סידרה של נצחונות שלא היה לה תקדים בתולדות רומא, החליט פומפיוס לנהוג על פי הדינים והמנהגים, ולנסות להרגיע את מתנגדיו שטענו כי הוא שואף לשלטון יחיד. הוא פירק את לגיונותיו, והחל בחיי פוליטיקאי רומי מן השורה. לשם כך נזקק לאדמות על מנת לשכן בהם את ותיקי גדודיו, ולקיים את הבטחותיו מימי המלחמות. הסנאט לא סייע בידו במשימה זו. לעזרתו נחלץ בעל ברית בלתי צפוי, קראסוס, האיש העשיר ביותר ברומא, אשר בעבר שימש לצידו כקונסול, והיה עד אז אוייבו בנפש. עד מהרה התייצב לצד שנים אלו יוליוס קיסר, אשר שב מספרד, שם שימש כמושל, וחיפש לעצמו את משרת הקונסול. שלושת אלו יצרו את הטריאומוירט הראשון, ברית בלתי רשמית, לפיה לא ייעשה ברומא דבר מבלי ששלושתם כאחד יסכימו לו. סוכם כי כספו של קראסוס והשפעתו של פומפיוס יקנו לקיסר את משרת הקונסול, והוא יקדם את ענייניהם של שותפיו במסגרת משרתו. על מנת לחתום את הברית השיא קיסר את ביתו היחידה, יוליה, לפומפיוס, המבוגר ממנה בהרבה. על אף הבדלי הגילים היו נישואים אלו נישואי אהבה, וברית אמת נחתמה בין הזוג.
בשנת 59 לפנה"ס מונה פומפיוס למושל ספרד העילית, אך נותר ברומא ושלט באמצעות שליחים. הוא לקח את האחריות על אספקת התבואה לעיר, ואף בנה תיאטרון גדול. בשנת 55 לפנה"ס שב ונבחר לקונסול כשקרסוס לצידו. השניים האריכו בחמש שנים את כהונת קיסר כפרוקונסול בגליה על מנת לאפשר לו לסיים את המלחמה לכיבושה של הארץ.
לאחר כל אלו יצא קרסוס למלחמה בפרתים ומת שם. דבר זה הותיר את קיסר ואת פומפיוס כשותפים יחידים בטריאומוירט, אל מול התנגדות השמרנים בסנאט. בשנת 54 לפנה"ס מתה אשתו האהובה של פומפיוס יוליה בעת לידתה, והותירה את פומפיוס שבור לב, ועורער היסוד של הברית שבינו ובין קיסר.
מלחמת האזרחים
לאחר שבירת הטריאומווירט, ביקש פומפיוס להסתייע במפלגת האופטימטים, שמרני הסנאט, שעד עתה היו גדולי מתנגדיו. בשנת 52 לפנה"ס נישא לקורנליה מטאליה, ביתו של אחד מראשי השמרנים, מטאליוס סקיפיו. בהשפעתם פירסם פומפיוס מספר חוקים, ביניהם חוק הקובע כי ניתן יהיה להעמיד אדם לדין על שוחד בחירות בעבר. חוק זה הכשיר את הקרקע להעמדתו של קיסר לדין כאשר ישוב ממסעותיו בגליה. קיסר היה זקוק לחסינות שהקנתה משרת הקונסול על מנת שלא לעמוד לדין, אך פומפיוס מנע ממנו מלהתמודד על המשרה מבלי שיהיה נוכח ברומא.
פעולות אלו של פומפיוס העמידו את קיסר במצב של חוסר ברירה. בשנת 49 לפנה"ס החליט קיסר, שחשש לגורלו, לבצע מעשה נועז. במקום לחזור לרומא ללא חילותיו, ולהעמיד את עצמו בסכנת משפט, שיכול אף להוביל להוצאתו להורג, בחר קיסר לעלות על העיר עם חייליו. פומפיוס הורה על נסיגת כוחותיו מן העיר, והותירה בידי קיסר, כשהוא עצמו נמלט לעיר ברינדיסיום (כיום ברינדיזי) בדרומה של איטליה.
לאחר מכן החל מרדף אחר פומפיוס אשר נמלט מברינדיסיום ליוון. המפגש בין הצבאות התרחש ליד קרב פארסלוס, בשנת 48 לפנה"ס. הקרב הסתיים בנצחונו של קיסר. פומפיוס נאלץ לנוס על חייו. הוא נפגש עם אשתו קורנליה ובנו סקסטוס פומפיוס, והשלושה נמלטו למצרים. באלכסנדריה נתפס על ידי המלך תלמי ה-13 וביקש ממנו מקלט מדיני. תלמי ערף את ראשו, והגישו כמתנה לקיסר, אשר הגיע לעיר כמה ימים לאחר מכן.
פומפאוס
פומפאוס
ja:ポンペイウス
ויזיגותיםגותים#ויזיגותים|ויזיגותים
1173
אירועים
- 9 באוגוסט - תחילת בנייתו של המגדל הנטוי בפיזה, הבנייה הושלמה רק לאחר 200 שנים.
נולדו
נפטרו
ראו גם
----
- המאה ה-11 - המאה ה-12 - המאה ה-13
- 1168 1169 1170 1171 1172 - 1173 - 1174 1175 1176 1177 1178
קטגוריה:שנים
nb:1173
פיזה]
פיזה, עיר באיטליה במחוז טוסקנה, בת כ-100,000 תושבים, שוכנת בשפך הנהר ארנו לים התיכון.
פיזה היתה עיר מדינה ומרכז מסחרי חשוב בימי הביניים, ואחת מארבע הרפובליקות הימיות של איטליה (יחד עם ונציה, אמאלפי וגנואה).
האתר הבולט בפיזה, שממנו נובע עיקר המוניטין שלה, הוא מגדל הפעמונים הנטוי שלה, שנבנה בשנת 1173, וכבר בעת בנייתו החל לנטות, כשנטייה זו נמשכת כל הזמן עד שנוצר חשש שבסופו של דבר הוא יקרוס לחלוטין.
יש המתייחסים למגדל פיזה כאל הפלא התשיעי, בנוסף לשבעת פלאי תבל של העולם העתיק (הפלא השמיני הוא החומה הסינית).
פיזה התפרסמה גם בזכות האוניברסיטה העתיקה שלה, אבל יותר בזכות גלילאו גליליי שנולד בה בשנת 1564 (על שמו נקרא שדה התעופה של העיר).
גליליאו, מגדולי המדענים בכל הדורות, ערך בין היתר ניסויים בנפילת חפצים בעלי מסה שונה, בנסיונו להפריך את התאוריה של אריסטו, כי חפצים כבדים יותר נופלים מהר יותר לאדמה מאשר חפצים קלים יותר. המיתוס אומר כי את נסוייו ערך במגדל הנטוי.
בשנת 1987 הכריז אונסקו על רחבת "פיאצה דל דואמו" הכוללת את מגדל פיזה והקתדרלה המוצגים בתמונה דלעיל כאתר מורשת עולמית.
Category:ערים
Category:איטליה: ערים
Category:אתרי מורשת עולמית
קטגוריה:ערי מדינה
ja:ピサ
הקפלה הסיסטינית
הקפלה הסיסטינית היא כנסייה הנמצאת בעיר רומא אשר באיטליה.
בנייתה של הקפלה הסיסטינית הסתיימה בשנת 1484, והיא נקראת על שם האפיפיור סיקסטוס הרביעי.
הקפלה מפורסמת בעיקר בזכות תקרתה עוצרת הנשימה וקירותיה, המעוטרים כולם בפסלים ובציורים מעשי ידי אומנים ידועי שם כגון: מיכאלאנג'לו, סנדרו בוטיצ'לי, פינטוריקיו ולוקה סיניורלי.
הציורים המפורסמים ביותר הם הציורים של מיכאלאנג'לו המבוססים על בריאת העולם ויום הדין.
מיכאלאנג'לו עבד על ציורים אלו 4 שנים ארוכות בעזרת שימוש שיטת הפרסקו המיוחדת.
ציור התקרה מחולק ל- 9 חלקים המבוססים על סיפורי התנ"ך.
את יצירה זאת מקיפים ציורים של נביאי ישראל: ירמיהו, יואל, יחזקאל, יונה, זכריה, ישעיהו ודניאל, כמו גם חמש הסיבילות, נביאות שחזיונותיהן מופיעים בספרים החיצוניים שחיברו יהודים-הלניסטיים.
עקבות הזמן הותירו חריטות עמוקות ברישומים אלו וגם הנרות אשר מעטרים את הכנסייה לא עזרו לשימור הרישומים.
קטגוריה:הרנסאנס
קטגוריה:המאה ה-16
קטגוריה:איטליה
ja:システィーナ礼拝堂
הכנסייה הקתולית
הכנסייה הקתולית היא הפן הממסדי של הנצרות הקתולית. מרכזה נמצא בקריית הוותיקן שברומא.
כנסייה זו נוסדה בשנת 313 עם קבלת הנצרות באימפריה הרומית. היא הממשיכה של הכנסייה הנוצרית המקורית שהקים פטרוס הקדוש. הכנסייה מחזיקה בנכסים רבים: קרקעות, יצירות אומנות, והון רב.
מבנה הכנסייה הקתולית
בראש המערכת ההירככית של הכנסייה הקתולית עומד האפיפיור שהוא ראש הכנסייה ויושב על כסאו של "פטרוס הקדוש", האפיפיור הראשון.
האפיפיור נחשב לבכיר שליחיו של ישו ונתפס כנציג אלוהים עלי אדמות. סמכותו מוחלטת לא רק באמונה ומוסר אלא גם בעניני משמעת וניהול הכנסייה. אפיפיור מוחלף רק עם מותו, לאחר שראשי הכנסייה מתכנסים ומחליטים על אפיפיור חדש (בחירה זו מסומנת בהעלאת עשן לבן, סימן שהפך למטבע לשון).
תחת האפיפיור נמצאים הקרדינלים, ה"סנט" הנוצרי המורכב מבעלי כוח והשפעה. ההירארכיה הכנסיתית מתחת לאפיפיור מורכבת מארכיבישופים, בישופים וכמרים. כל אלה אמורים להעביר את החסד האלהי למאמינים.
חלק מאנשי הכנסייה הקתולית הם נזירים ונזירות, הפורשים מהעולם ומתחייבים לחיי ציות, עוני ופרישות במנזרים.
העולם מחולק ל2275 בישופיות. בראש כל אחת מהם עומד ארכיבישוף האחראי על רווחתם הדתית של המאמינים בבישופות שלו.
הפולחן בכנסייה הקתולית
הכנסייה טוענת כי היא הוקמה ע"י ישו כדי לגאל את נשמות מאמינו.
הכנסייה משיגה מטרה זאת ע"י לימוד ודרך ניהול סקרמנטים.
מרכז החיים של הקתולים הוא טקס המיסה שנערך כל יום ראשון ובמספר ימים קדושים נוספים כגון: חג המולד ויום פטרוס הקדוש.
כל הקתולים מחויבים להשתתף בטקס המיסה. חלק נוסף וחשוב אחר של חיי הקתולים הם ה"שעות הקנוניות" שהינן תפילות שמתרחשות כל יום בזמנים קבועים.
קתולים בעולם
לכנסייה יש מאמינים ברוב מדינות העולם.
באמריקה 30 אחוז מהאזרחים הם קתולים,
באירופה 40 אחוז,
באפריקה 20 אחוז,
ובאסיה רק 3 אחוז.
- באירופה יש רוב קתולי במדינות: אוסטריה,בלגיה,קרואטיה,צרפת,הונגריה,אירלנד,איטליה,מלטה,פולין,פורטוגל,סלובקיה,סלובניה וספרד. כמו כן גם כמעט בכל מדינות אמריקה הלטינית יש רוב קתולי. באסיה יש רוב קתולי בפיליפינים ובמזרח טימור.
- בגרמניה,הולנד,שוויץ וצפון אירלנד יש כמות כמעט שווה של קתולים ופרוטסטנטים.
- בארצות הברית יש יותר קתולים מאשר בכל כנסייה אחרת בעולם, בעקבות הגירה גדלה ממדינות כמו:איטליה,אירלנד גרמניה. וכיום רבע מתושבי ארצת הברית הם קתולים.
מספר הקתולים בעולם ממשיך לגדול. והגדילה בין השנים 1978 ל-2000 היתה 288 מיליון בני אדם.
ראו גם
- פילוג הכנסייה הנוצרית
קטגוריה:נצרות: זרמים
קטגוריה:ארגונים בינלאומיים
ja:カトリック教会
ko:카톨릭
simple:Roman Catholicism
רומארומא היא בירת איטליה, היא משתרעת על פני שתי גדותיו של נהר הטיבר באזור לאצְיוֹ. בעברה היתה הבירה של האימפריה הרומית ששלטה על שטחים נרחבים באירופה ומסביב לים התיכון. לאחר התמוטטות האימפריה המשיכה רומא לשמש כמרכז של הדת הנוצרית הקתולית.
ברומא עצמה מתגוררים 2.5 מיליון תושבים. בערים שמקיפות אותה מתגוררים עוד כמיליון תושבים. מרכז העיר פרוס בין שבע גבעות ממזרח לטיבר. מצדו השני של הנהר מצויה גבעת הוותיקן שכיום שייכת גם היא לרומא (מלבד קריית הותיקן). מסביב למרכז הצפוף פרוסים פרוורים ברדיוס עצום מהעיר. בין הפרוורים פזורים שדות חקלאיים ושטחים פתוחים רבים, חלקם בטווח של קילומטרים ספורים מהמרכז.
סמלה של העיר רומא מכיל את ראשי התיבות SPQR. ראשי תיבות אלו, שהיו גם סמל הלגיונות של האימפריה הרומית, מסמלים את האמרה הלטינית: Senatus Populusque Romanus - "הסנאט והעם של רומא". ראשי תיבות אלו מופיעים במקומות רבים בעיר כולל עמודים ומכסי ביוב.
לטינית
תרבות, אמנות ותיירות
רומא היא אחת הערים העשירות בעולם באמנות, היסטוריה ודת. רומא היא גם מרכז גדול של מסחר, בתי דפוס, הוצאה לאור וייצור. רומא המודרנית עדיין מכילה מונומנטים רבים מעברה, כולל כנסיית פטר הקדוש, סנטה מריה מג'ור והלטרן. יותר מכל עיר אחרת בעולם, רומא משלבת את ההיסטוריה שלה באופן אינטגרלי בחיי היום יום. רוח העבר-בתוך-הווה חיה ומשגשגת במטרופולין איטלקי מסוגנן זה, ולכן מגיעים אליה תיירים רבים.
בשנת 1980 הכריז אונסקו על המרכז ההיסטורי של רומא כאתר מורשת עולמית.
בתוך רומא נמצאת מדינת הותיקן - המדינה של האפיפיור, שקטנה בשטח ואוכלוסיה אך עשירה ביצירות אמנות נדירות ויקרות.
אפיפיור
היסטוריה
רומא העתיקה
העיר רומא הוקמה באמצע המאה ה-8 לפני הספירה על-ידי שבט הלטינים. בני שבט זה התיישבו באזור הפורה ליד נהר הטיבּר בתחילת האלף הראשון לפני הספירה. פרנסתם העיקרית היתה חקלאות. התושבים נקראו רומאים על שם עירם, ושפתם הייתה לטינית - על שם השבט. בחפירות בעיר רומא, נתגלו התיישבויות שקדמו לרומאים, שהחלו בתקופת האבן.
לפי המסורת הרומאית, נוסדה העיר ב-21 באפריל בשנת 753 לפנה"ס על ידי רוֹמוּלוּס שרצח תוך כדי כך את אחיו התאום, רֶמוּס. רומולוס הקים את העיר בגבעת הפאלאטיום, במקום בו ניצלו שניהם על ידי זאבה שהניקה אותם לאחר שהונחו בסל על נהר הטיבר. זאבה המיניקה שני תינוקות היא הסמל של העיר רומא עד היום. לפי מסורת אחרת, העיר נוסדה על ידי איניאס בן אחת ממשפחות המלוכה בעיר טרויה שנדד באיטליה אחרי נפילתה של עירו.
לפרטים ראו רומא העתיקה
ברבות הימים התפתחה העיר רומא והשתלטה על כל שטח איטליה. בהמשך, תחת השלטון של קיסרי רומא, כבשו גייסותיה של העיר את רוב אגן הים התיכון ואירופה תוך שהם מייצאים את התרבות והשפה הלטינית של בני רומא.
לטינית
בשנת 313 קיבל קיסר רומא קונסטנטינוס את הנצרות כדת האימפריה וייסד את הכנסייה הקתולית שמרכזה ברומא. בכך הפכה העיר להיות מרכז הדת הנוצרית שתמשיך להשפיע עליה ולקבע אותה כמרכז עולמי עד העת החדשה.
במהלך המאה הרביעית פוצלה האימפריה הרומית בין האימפריה הרומית המזרחית שנודעה גם כאימפריה הביזנטית והאימפריה הרומית המערבית שרומא המשיכה לשמש כמרכזה. אימפריה זו התפרקה במהלך המאה החמישית ורומא נשלטה על ידי מלכים אוסטרוגותים שישבו צפונית לה. מלכים אלו היו בני שבטים גרמנים גותים שהתישבו בצפון איטליה.
המאה השישית היתה הרסנית לעיר רומא. היא עברה כמה פעמים מידי המלכים האוסטרוגותים לידי האימפריה הביזנטית. תוך כדי הכיבושים היא נבזזה ומעמדה הכלכלי והצבאי דעך. בהמשך אותה מאה גם פגעה בעיר מגיפה.
מנפילת האימפריה לעיר האפיפיורים
בשנת 598 נחתם הסכם שלום שהכיר באפיפיור כ"פטריאך של רומא" ובכך הקנה לעיר מעמד מוגן ועצמאי. בשנים שלאחר מכן, עם העברת שטחים לשליטה ישירה של האפיפיורים, הפכה רומא לבירת "מדינות האפיפיורים".
במשך כל ימי הביניים היתה רומא נתונה באופן רשמי לשליטת האפיפיור למרות שבפועל היו מאבקי כוח בין האפיפיורים לאצולה המקומית ולקיסר של האימפריה הרומית הקדושה ששטחיה היו חופפים במידה רבה לגרמניה של היום אך ראתה בנצרות הקתולית וברומא את מקור סמכותה והיתה מחוייבת להגן על הכנסיה. שני אירועים בולטים חרגו מהסדר הזה במהלך ימי הביניים. הראשון מבינהם היה העברת מקום מושבם של האפיפיורים לאביניון שבצרפת ביוזמת האפיפיור בנדיקטוס למשך חמישים שנה והשני היה מרד שפרץ בניסיון לא מוצלח לכונן ברומא רפובליקה בשנת 1434.
שלטון האפיפיורים קיבע את מעמדה של רומא כמרכז הנצרות וכמוקד כח פוליטי. כתוצאה מכך היתה העיר גם מרכז כלכלי ותרבותי. בעוד פירנצה היתה מרכז הרנסאנס רומא היתה מרכז תקופת הבארוק שטבעה את חותמה על הארכיטקטורה של העיר לאורך המאה ה-17.
איחוד איטליה
שלטון האפיפיורים ברומא הופרע בראשונה מאז ימי הביניים כאשר כוננה בעיר רפובליקה קיצרת יומין בשנת 1798 בעקבות המהפיכה הצרפתית.
בשנת 1848, שנת "אביב העמים" החלו ברחבי חצי האי האיטלקי מרידות מקומיות כנגד אוסטריה ששלטה בצפון איטליה וכנגד נסיכויות מקומיות. בהשראת מרידות אלו הוקמה ברומא, פעם נוספת "הרפובליקה של רומא". גם רפובליקה זו לא האריכה ימים והיא הסתיימה בחזרתו של האפיפיור מלווה בצבא הצרפתי שהתגייס למשימה מכיוון שנשיא צרפת, לואי נפוליאון (לימים שינה שמו לנפוליאון השלישי) היה זקוק לתמיכת הקתולים.
זרעי המרידות השפיעו על איחוד איטליה במהלך שנות ה-60 של המאה ה-19. בגלל ההגנה הצרפתית על מדינות האפיפיור, נמנעו מובילי האיחוד לכלול בו את רומא וכך כללה הממלכה החדשה את כל חצי האי מלבד ליבו, רומא.
מלחמת צרפת פרוסיה שפרצה בשנת 1870 החלישה את צרפת ואפשרה לצבא האיטלקי לכבוש את רומא ולספח אותה לממלכת איטליה. רק שנה לאחר כיבושה הוכתרה רומא באופן רשמי כבירת איטליה המאוחדת לאחר שפירנצה נשאה בתואר זה במשך מספר שנים.
המעמד של האפיפיור, ו"מדינות האפיפיור" שלו נשאר לא מוגדר במשך כ-60 שנים. האפיפיור הכריז על עצמו כ"אסיר בואתיקן" בעוד המדינה האיטלקית לא מתנכלת לו אבל גם לא מכירה בקיומו או בריבונות שלו. בסופו של דבר, רק תחת משטרו של בניטו מוסוליני הכירה איטליה בואתיקן בברית הלטרנית משנת 1929. מכל "מדינות האפיפיור" ששלטו ברוב איטליה במשך אלף שנים נותרה רק עיר קטנה בשטח של 440 דונם.
תחבורה
בעברה נודעה רומא כמרכז של רשת הדרכים המסועפת של האימפריה הרומית ונודע מטבע הלשון: "כל הדרכים מובילות לרומא". אמרה זו נכונה במידה מסויימת גם כיום אך הדרכים מובילות לכביש הטבעת הענקי שמקיף את רומא. קוטרו של הכביש המכונה Grande Raccordo Anulare הוא 80 קילומטר ולצידיו נמצאות ערי הלווין של רומא ומרכזים עיסקיים רבים.
רומא עצמה מקושרת לרשת הרכבות האיטלקית עם מספר תחנות רכבת שהמרכזית בינהם היא Rome Termini שלצידה מסוף אוטובוסים נרחב. במרכז העיר מצויים גם שני קוי רכבת תחתית. בסוף שנת 2004 הוחל בבניית קו הרכבת התחתית השלישי.
2004
בגלל הצפיפות הנמוכה של הפרברים של רומא ומעבר עסקים רבים לפארקים ליד כביש הטבעת, תושבים רבים משתמשים בכלי רכב פרטיים לצרכי הגעה לעבודה. מסיבה זו נאסר בימים ושעות מסויימים על רכבים פרטיים להיכנס למרכז העיר. כביש הטבעת שמקיף את העיר פקוק גם הוא רוב שעות היום.
שדה התעופה של רומא הוא על שם לאונרדו דה וינצ'י (למרות שהוא התגורר ברומא רק שש שנים ורוב פעילותו היתה בצפון איטליה). שדה התעופה ידוע גם כ-"פיוּמיצ'ינוֹ" על שם עיירת החוף שלידה הוא שוכן. סמלו הוא FCO. השדה מרוחק יחסית מהעיר ומקושר אליה בכביש מהיר ובקו רכבות.
יהודים
אתרים בעלי עניין
רומא העתיקה
- ארה פסיס
- ביתן הזהב
- הפורום של רומא העתיקה
- הפנתאון
- הקולוסיאום
- ויא אפיה
- מרחצאות קרקלה
- סירקוס מסימוס
- עמוד טריאנוס
- שער הניצחון של טיטוס
- שער הניצחון של ספטימוס סוורוס
- שער הניצחון של קונסטנטין
רומא של ימי הביניים והרנסנס
כיכרות ברומא
- הכיכר הספרדית והמדרגות הספרדיות
- כיכר קמפו די פיורי
- כיכר נאבונה
- מזרקת טרבי
- מזרקת טריטון
- פה האמת - "בוקא דל וריטא"
ארמונות ברומא
- ארמון פרנזה
כנסיות ברומא
- איל ג'סו
- סנט ג'ון אין לטרנו
- סנטה מריה אין ארקולי
- סנטה מריה מג'ורה
- סנטה מריה דלא ויטוריה - סנטה מריה של הניצחון
- הפנתאון
- סנט פול מחוץ לחומות
- סנט פטרוס בכבלים - "סנט פטרוס אין וניקולי"
- סנטה סבינה
רבעי רומא
- אי הטיבר
- טרנסטברה
מוסדות יהודיים ברומא
- הרובע היהודי של רומא
- בית הכנסת הגדול של רומא
מוזיאונים ברומא
- גלריה בורגזה
- המוזיאון הקפיטוליני
הותיקן
- קריית הותיקן:
- בזיליקת פטרוס הקדוש
- הקפלה הסיסטינית
- מוזיאון הוותיקן
- טירת סנטאנג'לו
ראו גם
- רומא העתיקה
- האימפריה הרומית
- הרפובליקה הרומית
- ותיקן
קישורים חיצוניים
- [http://www.comune.roma.it/eng/index.asp אתר עיריית רומא (באנגלית)] - כולל עזרה לתיירים ורשימת ארועים.
- [http://images.maariv.co.il/channels/6/ART/473/707.html לאן לטייל - רומא]
ותיקן
קטגוריה:ערים
קטגוריה:ערי בירה
קטגוריה:איטליה: ערים
קטגוריה:רומא
קטגוריה:אתרי מורשת עולמית
als:Rom
ja:ローマ
ko:로마
simple:Rome
1945
אירועים
- 3 בינואר - מלחמת העולם השנייה מתחילה מתקפת הנגד של האמריקאים בקרב הארדנים.
- 12 בינואר - מלחמת העולם השנייה הסובייטים פותחים בהתקפה הסופית על הרייך השלישי.
- 15 בינואר - מלחמת העולם השנייה מסתיים קרב הארדנים
- 16 בינואר - אדולף היטלר נכנס לבונקר התת קרקעי (פיהררבונקר)
- 17 בינואר - מלחמת העולם השנייה - ברית המועצות כובשת את וורשה (פולין)
- 17 בינואר - מלחמת העולם השנייה - תחילת הפינוי של מחנה ההשמדה אושוויץ
- 17 בינואר - ראול ולנברג, חסיד אומות העולם, נראה לאחרונה בבודפשט לפני שנאסר ע"י הסובייטים.
- 18 בינואר - תחילת פינוי מחנה ריכוז אושוויץ - 58,000 אסירים נשלחן לצעדת מוות.
- 18 בינואר - מלחמת העולם השנייה - נסגר מחנה הריכוז חלמנו
- 19 בינואר - מלחמת העולם השנייה - הצבא האדום משחרר את לודז' וקרקוב
- 20 בינואר - פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארה"ב מושבע לכהונה רביעית. הוא האדם היחיד שהיה ארבע פעמים ברציפות במשרה זו.
- 25 בינואר - מלחמת העולם השנייה - מתחילה צעדת המוות ממחנה הריכוז שטוטהוף
- 27 בינואר - השואה - הצבא האדום משחרר את מחנות ההשמדה: אושוויץ, ובירקנאו שבפולין, מידי הנאצים (במחנות אלה נרצחו 1.1 - 1.5 מיליון איש, רובם יהודים).
- 30 בינואר - אוניית הנוסעים "וילהלם גוסטלוף" יצאה להפלגה וטובעה מירי של צוללת רוסית, כשעליה למעלה מ-6000 פליטים גרמניים.
- 2 בפברואר - ראשי קשר העשרים ביולי, הקולונל גראף קלאוס שנק פון שטאופנברג וקרל פרידריך גרדלר מוצאים להורג.
- 4 בפברואר - החלה ועידת יאלטה
- 19 בפברואר - מלחמת העולם השנייה: קרב איו ג'ימה - כ30,000 נחתים אמריקאים נוחתים באיו ג'ימה.
- 1 במרץ - אנה פרנק נהרגה במחנה ברגן בלזן (לא ידוע היום המדויק בחודש).
- 7 במרץ - מלחמת העולם השנייה - הארמיה האמריקאית הראשונה חוצה את נהר הריין
- 7 במרץ - מלחמת העולם השנייה - ארה"ב משחררת את קלן
- 16 במרץ - מלחמת העולם השנייה: מסתיים קרב איוג'ימה
- 22 במרץ - עולי הגרדום: אנשי לח"י, אליהו חכים ואליהו בית צורי, שהורשעו ברצח שר המושבות הבריטי הלורד מוין, מוצאים להורג בקהיר
- 22 במרץ - הליגה הערבית נוסדת בקהיר. כוללת את: מצרים, עיראק, לבנון, סעודיה, תימן סוריה ועבר הירדן.
- 29 במרץ - מלחמת העולם השנייה - הצבא האדום נכנס לאוסטריה
- 30 במרץ - מלחמת העולם השנייה - הצבא האדום משחרר את וינה
- 30 במרץ - מלחמת העולם השנייה - הצבא האדום משחרר את דנציג
- 1 באפריל - מלחמת העולם השנייה, כוחות הצבא האמריקאי נוחתים באי היפני אוקינאווה
- 4 באפריל - מתחילה ההתקוממות הגרוזינית בטסל כנגד הנאצים
- 11 באפריל - צבא ארצות הברית משחרר את מחנה הריכוז בוכנוואלד
- 12 באפריל - נשיא ארצות הברית פרנקלין רוזוולט נפטר, והארי טרומן מושבע במקומו
- 15 באפריל - ברגן בלזן משוחרר
- 23 באפריל - החלה צעדת המוות של אסירי מחנות ההשמדה: רבנסבריק, זאכסנהאוזן, ואוראניינבורג, הסתיימה ב-5 במאי. ה"מבצע" האחרון של האס אס.
- 25 באפריל - מלחמת העולם השנייה: כוחות ברית המועצות וארצות הברית נפגשים על נהר האלבה, ובכך חוצים את גרמניה לשניים.
- 28 באפריל - בניטו מוסוליני מוצא להורג יחד עם פילגשו.
- 29 באפריל - אוגדה 45 של הגייס השביעי של צבא ארה"ב משחררת את מחנה הריכוז דכאו.
- 29 באפריל - אדולף היטלר נושא לאישה את אווה בראון בבונקר בברלין, וממנה כיורשו את האדמירל קארל דניץ
- 29 באפריל - הצבא הגרמני באיטליה, נכנע לכוחות בעלות הברית.
- 30 באפריל - מלחמת העולם השנייה - אדולף היטלר ואשתו אווה בראון מתאבדים יום לאחר חתונתם, עם התקדמות הצבא האדום לפאתי ברלין
- 1 במאי - מלחמת העולם השנייה - יוזף גבלס ואשתו התאבדו אחרי שרצחו את ששת ילדיהם.
- 1 במאי - מלחמת העולם השנייה - שרידי הוורמאכט באיטליה נכנעים לבעלות הברית
- 2 במאי - הכוחות ההצבא האדום כובשים את ברלין
- 5 במאי - מלחמת העולם השנייה: כוחות גרמניה בהולנד ובדנמרק נכנעים
- 7 במאי - מלחמת העולם השנייה: הצבא הגרמני נכנע ללא תנאי לצבאות בעלות הברית
- 8 במאי - מלחמת העולם השנייה: יום הניצחון באירופה - במערב נחגגת כניעתה ללא תנאי של גרמניה הנאצית לבעלות הברית
- 9 במאי - מלחמת העולם השנייה: ברית המועצות מציינת את יום הניצחון באירופה (יום לאחר יתר בעלות הברית)
- 22 במאי - תימן מצטרפת לליגה הערבית
- 15 ביוני - מסתיים ניסוח אמנת (Charter) האו"ם.
- 26 ביוני - נחתמת אמנת האומות המאוחדות.
- 16 ביולי - פרויקט מנהטן: העידן האטומי מתחיל כאשר ארצות הברית מפוצצת פצצה גרעינית המבוססת על פלוטוניום באתר טריניטי ליד אלמגורדו, ניו מקסיקו.
- 17 ביולי - נפתחת ועידת פוטסדאם בהשתתפות מנהיגי בעלות הברית.
- 28 ביולי - מפציץ של צבא ארצות הברית מתנגש בטעות בקומה ה-79 של בניין אמפייר סטייט. 14 נהרגים ו-26 נפצעים.
- 30 ביולי - מלחמת העולם השנייה: ספינות מלחמה יפניות מטביעות את הספינה USS Indianapolis. 883 יורדי ים נהרגים. זהו האובדן הגדול ביותר בתולדות הצי האמריקאי.
- 31 ביולי - פייר לאוואל, המנהיג הנמלט של רפובליקת וישי, נכנע לידי חיילי כוחות מעצמות הברית באוסטריה.
- 2 באוגוסט - מסתיימת ועידת פוטסדאם.
- 6 באוגוסט - מלחמת העולם השנייה: ארצות הברית מטילה את פצצת האטום הראשונה על הירושימה שביפן.
- 9 באוגוסט - מלחמת העולם השנייה: ארצות הברית מטילה פצצת אטום על העיר היפנית נגסאקי.
- 14 באוגוסט - מלחמת העולם השנייה: יפן נכנעת לאחר הפלישה הסובייטית למנצ'וריה והרס שתי ערים על ידי פצצות אטומיות. בכך מסתיימת המלחמה.
- 17 באוגוסט - אינדונזיה זוכה בעצמאות מידי הולנד.
- 19 באוגוסט - זרעי מלחמת וייטנאם: הוייט מין בהנהגת הו צ'י מין תופסים את השלטון בהאנוי.
- 30 באוגוסט - שחרור הונג קונג
- 2 בספטמבר - תום מלחמת העולם השנייה באופן רשמי: הגנרל דאגלס מקארתור והאדמירל צ'סטר נימיץ מקבלים את כניעתה הרשמית של יפן מידי מאמורו שיגמיצו על סיפון אניית המלחמה "מיזורי", במפרץ טוקיו.
- 2 בספטמבר - וייטנאם מכריזה על עצמאות, ומשתחררת מצרפת.
- 8 בספטמבר - המלחמה הקרה: חיילים אמריקאים תופסים את חלקה הדרומי של קוריאה, בתגובה לפריסת כוחות סובייטים בצפון חצי-האי כחודש לפני-כן.
- 9 בספטמבר - אדמירל גרייס הופר מגלה את הבאג הראשון במחשב - עש שנלכד באחד הרכיבים.
- 10 בספטמבר - וידקון קוויזלינג נדון למוות בעוון שיתוף פעולה עם הנאצים.
- 15 באוקטובר - פייר לאוואל, ראש ממשלת הבובות של משטר וישי, מוצא להורג ביריה בצרפת בעוון בגידה.
- 24 באוקטובר - האו"ם (האומות המאוחדות) נוסד באופן רשמי
- 16 בנובמבר - המלחמה הקרה: במהלך שנוי במחלוקת מגייסת ארצות הברית 88 מדענים גרמניים כדי לסייע בפיתוח טכנולוגיית טילים.
- 17 בנובמבר - תחילתם של משפטי נירנברג.
- 20 בנובמבר - משפטי נירנברג נפתחים
- 25 בנובמבר - המצור על גבעת חיים
- 29 בנובמבר - הרפובליקה העממית של יוגוסלביה מוקמת.
- 5 בדצמבר - טיסת אימונים 19 של הצי של ארצות הברית אובדת - ההיעלמות המפורסמת ביותר בתוך "משולש ברמודה".
- 16 בדצמבר - מתחיל קרב הבליטה המתקפה הגרמנית האחרונה במלחמת העולם השנייה
- 19 בדצמבר - אוסטריה הופכת לרפובליקה
- 27 בדצמבר - קוריאה מחולקת לשתי מדינות
נולדו
- 6 בפברואר - בוב מארלי, מוזיקאי רגאיי
- 8 בפברואר - בוב מארלי, זמר רגאיי
- 30 במרץ - אריק קלפטון, מוזיקאי
- 4 באפריל - דניאל כהן בנדיט ("דני האדום"), מנהיג מרד הסטודנטים ב-1968, וחבר בפרלמנט האירופי
- 7 באפריל - גרהארד שרדר, קאנצלר גרמניה
- 24 במאי - פרסילה פרסלי, שחקנית.
- 24 במאי - דריס ג'אטו ראש ממשלת מרוקו
- 7 ביוני - וולפגנג שיסל (Wolfgang Schüssel), פוליטיקאי אוסטרי.
- 17 ביוני - קן ליווינגסטון, ראש עיריית לונדון.
- 19 ביוני - אונג סן סו קי, פוליטיקאית, כלת פרס נובל לשלום בשנת 1991.
- 24 ביוני - ג'ורג' פטאקי, מושל מדינת ניו יורק.
- 1 ביולי - דבי הארי, זמרת, בלונדי.
- 3 ביולי - שהרן שלח, מתמטיקאי.
- 28 ביולי - ג'ים דייוויס, אנימטור (יוצרו של החתול גארפילד).
- 14 באוגוסט - סטיב מרטין, קומיקאי ושחקן.
- 14 באוגוסט - וים ונדרס, במאי.
- 31 באוגוסט - ואן מוריסון, מוזיקאי אירי
- 31 באוגוסט - יצחק פרלמן, כנר ישראלי
- 10 בספטמבר - חוזה פליסיאנו, זמר פוארטו-ריקני
- 11 בספטמבר - פרנץ בקנבאואר, שחקן כדורגל גרמני
- 3 בנובמבר - גרד מילר, כדורגלן גרמני
- 12 בנובמבר - ניל יאנג, זמר, מוזיקאי ויוצר אמריקאי
- 21 בנובמבר - גולדי הון , שחקנית אמריקאית
נפטרו
- 22 במרץ - אליהו חכים רוצחו של הלורד מוין (נולד 1925)
- 22 במרץ - אליהו בית צורי רוצחו של הלורד מוין (נולד 1922)
- 26 במרץ - דיוויד לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה (נולד 1863)
- 8 באפריל - הנס פון דוהנאני, מקושרי קשר העשרים ביולי (נולד 1902)
- 9 באפריל - דיטריך פון בונהופר, הנס אוסטר ןויליאם ק | | |
