:: wikimiki.org ::
| 9 בפברואר |
9 בפברואר
ה-9 בפברואר הוא היום ה-40 בשבוע ה-5 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 325 ימים (326 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
- 1621 - גרגורי ה־15 מתמנה לאפיפיור
- 1885 - היפנים הראשונים מגיעים להוואי
- 1925 - נחנך הטכניון בחיפה - הפקולטה האקדמית הראשונה בישראל
- 1971 - החללית המאויישת אפולו 14 שבה לכדור הארץ לאחר שנחתה על הירח
- 1975 - סויוז 17, חללית סובייטית שבה לכדור הארץ
- 1992 - מערכת קור קיצונית פוקדת את ישראל - שלג ירד ונערם גם במקומות נמוכים כבית שאן וחיפה
נולדו
- 1409 - קונסטנטין ה-11, שליט האימפריה הביזנטית
- 1793 - ויליאם הנרי הריסון, נשיאה התשיעי של ארצות הברית
- 1830 - עבדול עזיז, שליט האימפריה העותומאנית
- 1940 - ג'. מ. קוטזי, סופר דרום אפריקאי זוכה פרס נובל לספרות
- 1942 - קארול קינג, זמרת ומלחינה
- 1945 - מיה פארו שחקנית קולנוע אמריקאית.
נפטרו
חגים ואירועים החלים ביום זה
----
- 8 בפברואר - 10 בפברואר
- פברואר
- לוח אירועים שנתי
ja:2月9日
ko:2월 9일
simple:February 9
th:9 กุมภาพันธ์
הלוח הגרגוריאניהלוח הגרגוריאני או לוח השנה הגרגוריאני (לוח השנה האזרחי) הוא לוח השנה שנקבע והונהג בצו של האפיפיור גרגוריוס ה-13 (באנגלית: Pope Gregory XIII), בהתבסס על הלוח היוליאני שהונהג על ידי יוליוס קיסר, קיסר האימפריה הרומית.
הלוח הגרגוריאני משמש ברובן המכריע של מדינות העולם לקביעת מועדים "אזרחיים" (כלומר, כל מועד שאינו דתי-פולחני). בכנסייה הקתולית ובכנסיות הפרוטסטנטיות הוא משמש גם לקביעת מועדים דתיים. במדינת ישראל הוא מוכר כלוח שנה רשמי בצד הלוח העברי.
על ספירת השנים בלוח הגרגוריאני ראו בערך ספירת הנוצרים.
המעבר מהלוח היוליאני ללוח הגרגוריאני
יועציו של האפיפיור גרגוריוס ה-13 גילו, כי הטבלאות שנועדו לחישוב מועד חג הפסחא הנוצרי אינן יעילות כיוון שיום ההשתוות האביבית חל עשרה ימים לפני ה-21 במרץ. חג הפסחא אמור לחול ביום הראשון בשבוע אחרי יום מילואו של הירח שחל אחרי ה-21 במרץ, הוא יום ההשתוות האביבית. תצפיות במצפה האסטרונומי של הוותיקן שנערכו בשנת 1582 הראו בבירור כי ה-21 במרץ חל 10 ימים אחרי שוויון היום והלילה.
לבד מהיותו אפיפיור, היה גרגוריוס גם מתמטיקאי חובב. הוא קבע מערכת שלפיה נקבעת השנה המעוברת, כמפורט להלן, כך שלפי הלוח החדש, האורך הממוצע של השנה התקצר, והתקרב מאוד לאורך שנת-השמש ("השנה הטרופית") האמיתית. בשנת 1582 החליטה הכנסיה על מעבר ללוח החדש. מתאריך 4 באוקטובר 1582 עברו מיד ל־15 באוקטובר. ספירת ימי השבוע לא השתנתה.
השינוי התקבל מיד בארצות הקתוליות (בעיקר בארצות דרום-אירופה: איטליה, צרפת, ספרד, פורטוגל ועוד). בארצות הפרוטסטנטיות התקבל השינוי רק ב-1700 (סקנדינביה, צפון גרמניה) או ב-1752 (בריטניה ומושבותיה ברחבי העולם). ביוון, שדתה נצרות יוונית-אורתודוכסית הונהג ב-1924 לוח הדומה מאוד ללוח הגרגוריאני, ועד שנת 2800 שני הלוחות יהיו מתואמים לחלוטין. ברוסיה ובארצות אורתודוכסיות אחרות אומץ הלוח הגרגוריאני רק ב-1918 ורק לצרכים אזרחיים. לצרכי דת ופולחן משמש עד היום בארצות אלה הלוח היוליאני הישן.
כשבוחנים לוחות זמנים היסטוריים יש לקחת בחשבון את המעבר ללוח הגרגוריאני. יש לברר מראש את המועד שבו עברו המדינה או המחוז שבהם קרה האירוע ללוח הגרגוריאני. כשמשווים אירועים בין מדינה שבה נהג הלוח הגרגוריאני לבין מדינה שבה נהג הלוח היוליאני יש לזכור את הכללים הבאים:
- עד שנת 1700 פיגר הלוח היוליאני ב-10 ימים.
- בין השנים 1700-1800 ב-11 יום.
- בין 1800-1900 ב-12 יום.
- מ-1900 ועד 2100 יש פער קבוע של 13 יום.
היום הראשון בשנה
תיקון נוסף שהוכנס בלוח הגרגוראני, הוא הקביעה כי היום הראשון בשנה הוא ה־1 בינואר, מה שנראה בעינינו מובן מאליו. באותה תקופה היו במדינות שונות יום ראשון בשנה שונה. שנת 1622, היתה הראשונה, בה החלה השנה באופן רשמי ומלא ב־1 בינואר.
שנה מעוברת
שנה מעוברת בלוח הגרגוריאני, היא שנה שבה חודש פברואר הוא בן 29 יום במקום 28.
בלוח היוליאני כל שנה רביעית היא מעוברת, כך שאורך השנה הממוצע הוא 365.25 ימים. כיוון שבפועל אורכה הממוצע של שנת-השמש ("שנה טרופית" בלשון האסטרונומים) הוא 365.2424 ימים, הוחלט לבטל חלק מהשנים המעוברות באופן הבא:
:שנה מעוברת היא שנה שמספרה מתחלק בדיוק ב־4. אבל לא ב־100, אלא אם כן הוא מתחלק ב־400.
לכן לדוגמא: 2004 הייתה שנה מעוברת. גם 2000 היתה מעוברת (מתחלקת ב־400). 1900 לא היתה מעוברת.
תוצאת הכללים האלה היא אורך שנה ממוצע של 365.2425 ימים. הגם שמספר זה אינו מדויק לחלוטין, הוא מבטיח שיום ההשתוות האביבית (שוויון היום והלילה בתחילת האביב) יחול ב-20 או ב-21 במרס באלפי השנים הקרובות.
חודשי השנה בלוח הגרגוריאני
ראו תיאור מפורט בערך הלוח היוליאני.
ראו גם
- תקלת הלוח השבדי
- הלוח המהפכני הסובייטי
- 30 בפברואר
גרגוריאני
als:Gregorianischer Kalender
ja:グレゴリオ暦
ko:그레고리력
ms:Kalendar Gregory
simple:Gregorian calendar
th:ปฏิทินเกรกอเรียน
1621
אירועים
- 9 בפברואר - גרגורי ה־15 מתמנה לאפיפיור
- 31 בדצמבר - בתלן מלך הונגריה מוותר על כסאו תמורת אישור חוזה וינה ע"י פרדיננד קיסר אוסטריה
נולדו
- 8 ביולי - ז'אן דה לה פונטיין, מחבר משלים (נפטר 1695).
נפטרו
ראו גם
- 1621 בספרות
- 1621 במוזיקה
- 1621 בפוליטיקה
- 1621 במדע
----
- המאה ה-16 - המאה ה-17 - המאה ה-18
- 1616 1617 1618 1619 1620 - 1621 - 1622 1623 1624 1625 1626
קטגוריה:שנים
ko:1621년
simple:1621
אפיפיור
האפיפיור הוא מנהיגה של הכנסייה הרומית-קתולית וראש מדינת קריית הוותיקן שברומא, ויש נוצרים קתולים הרואים בו את נציגו של ישו עלי אדמות.
מוסד האפיפיורות קיים מעל ל-1,900 שנים. תוארו של האפיפיור ברוב השפות נגזר מהמילה papa בלטינית שפירושה "אבא". באנגלית: Pope בצרפתית: Pape, בספרדית ובאיטלקית: Papa, בערבית: البابا. התואר "אפיפיור" בעברית - מקורו בספרות העברית של ימי הביניים. המונח שאול מן התלמוד, שם הוא מופיע בצורה הארמית אפיפיורא ומשמעותו: שׂר. ייתכן שהמילה הארמית נשאלה בתורה מיוונית. השימוש בימי הביניים בתואר אפיפיור לראש הכנסייה הקתולית, נבע כנראה מהדמיון בצליל ובמשמעות בין המילה התלמודית לבין אחד מתאריו ביוונית.
יש לציין כי התואר papa נמצא בשימוש גם מחוץ לכנסייה הקתולית. שני הפטריארכים של אלכסנדריה, הפטריארך היווני-אורתודוקסי (שיושב בפועל ביוון) והפטריארך הקופטי, מכונים papa בקהילותיהם.
באופן רשמי מוגדר האפיפיור כבישוף של רומא (למרות שבפועל ממלא את התפקיד אחד מעוזריו) וככזה מכונה גם פונטיפקס עליון, תואר המבוסס על תוארו של הכהן העליון של הדת הרומית, הפונטיפקס מקסימוס.
מוסד האפיפיורות החל עם פטרוס הקדוש, שניהל את הכנסייה הנוצרית והיה מהמיסיונרים הראשונים של הנצרות. באחד ממסעותיו הגיע לרומא שם נצלב, ולפי האמונה גם נקבר. יורשיו, שהיו מנהלי הכנסייה, נחשבים לאפיפיורים הראשונים. רובם פעלו ברומא ורובם זכו לגורל דומה כמו פטרוס. במאה הרביעית הקים הקיסר קונסטנטינוס (הקיסר הראשון שקיבל עליו את הנצרות) כנסייה במקום בו האמינו שקבור פטרוס הקדוש. מאז, ראשי הכנסייה ברומא נחשבו לראשי הכנסייה הקתולית, ורוב כנסיות העולם ראו בבישופים של רומא את מנהיגיהם.
מאז הועתקה בירת האימפריה הרומית לביזנטיון, היתה נתונה רומא לחסדיהם של שבטים ברברים. האפיפיורים לא הצליחו למנוע את כניסתם, אך רבים מהם המירו את דת השבטים לנצרות. הבולט מכולם היה האפיפיור ליאו הגדול (כיהן בין 461 - 440).
מעמדם של האפיפיורים נחלש עקב התרחקות ביזנטיון מהנצרות הרומית המקורית, אך עם כיבוש מרבית אירופה בידי הפרנקים במאה השמינית וקבלת הנצרות על ידיהם, עלה מעמד האפיפיורות והשפעתה. הפרנקים ראו באפיפיור את מנהיגם הרוחני ואף העניקו להם קרקעות בשליטה ישירה. הדבר סיבך את האפיפיורים בתחרויות פוליטיות ואף הרס פעם אחת את מדינת האפיפיור בעקבות מאבק מזוין.
במאה ה-11 התנתקו הנוצרים המזרחיים מהכנסייה הקתולית והקימו להם כנסייה נפרדת. מאז החל שוב להתחזק מעמד האפיפיורים. הם נקראו לפשר בין מדינות ובסיכסוכים בין לאומיים ונחשבו לסמכות עליונה, הם נקראו לפתוח אוניברסיטאות ומוסדות מדינה ולברך ערים וקהילות.
במאות ה-11 וה-12 עודדו האפיפיורים את היציאה למסעות הצלב כדי להציל את כנסיית הקבר הקדוש והמקומות הקדושים מהמוסלמים. ב- 1309 העתיק האפיפיור קלמנס החמישי את מושבו לעיר אביניון שבפרובנס ורק בשנת 1378 חזרו האפיפיורים לרומא.
פיצול חמור במוסד האפיפיורות התרחש כאשר למשרה נבחר אורבן השישי בשנת 1378. התנהגותו האלימה גרמה למספר מדינות קתוליות להציב כמתחרה ("אנטי אפיפיור") את קלמנס השביעי. מאז ועד 1417 הוצגו טוענים נוספים לכתר עד שלבסוף הוחלט על מרטין החמישי. הקרע היה פוליטי ולא רוחני ולכן מעמד הכנסייה הקתולית נפגע עקב כך.
במאה ה-16, שורה של מנהיגים חזקים הגבירו את כוחה של הכנסייה והאפיפיורות, אך משבר נוסף לא אחר לבוא: בעוד מדינות אירופה נקרעות במלחמות, ניצב מול האפיפיור פאולוס השלישי מרד גרמני בראשות הרפורמטור מרטין לותר. הדבר החל את תנועת הרפורמציה שמנהיגיה דרשו שינויים בכנסייה הקתולית והקימו להם כנסיות משלהם, כגון הכנסיה הלותרנית והכנסיה הקלוויניסטית. אך האפיפיור פאולוס השלישי יצא מחוזק מהמשבר, ובועידת טרנטו ערך מספר רפורמות אך גינה את הכופרים והחלטות הועידה הביאו לפרץ אמונה מחודש. פאולוס גם הקים את מסדר הישועים שחניכיו הפכו למיסיונרים והביאו את הבשורה לאסיה, אפריקה ואמריקה.
אף שכוחה הרוחני של האפיפיורות גבר, הלך כוחה המדיני וקטן, ולאחר שנפוליון כבש את איטליה הושמו פיוס השישי והשביעי במאסר בצרפת. היה זה תחילת מאבקם המדיני של האפיפיורים שהסתיים ב-1929, לאחר שפיוס האחד עשר חתם על הסכם עם ממשלת איטליה שהכירה בותיקן כמדינה ובראשה האפיפיור.
האפיפיור הקודם, יוחנן פאולוס השני, היה האפיפיור הראשון מאז המאה ה-16 שאינו איטלקי: מוצאו מפולין ושמו עד למינויו לאפיפיור היה קרול ווטילה. הוא היה שמרני מאוד בנוגע לאמונה (למשל בהתנגדות נחרצת להפלות ולתכנון המשפחה), אך עשה מספר צעדים היסטורים. הראשון בהם הוא חיזוק ההכרה בכך שהיהודים לא אשמים במותו של ישו, תהליך שאותו התחיל יוחנן העשרים ושלוש שהיה פרו־יהודי. השני הוא המספר המדהים של קדושים שהוכרזו בתקופתו צעד שמטרתו לחזק את האמונה ברחבי העולם.
האפיפיור הנוכחי הוא בנדיקטוס השישה עשר, שנבחר ב-19 באפריל 2005, והוא האפיפיור הגרמני הראשון מאז המאה ה־11.
כיום האפיפיור הוא אחד האנשים החזקים בעולם שסוחף אחריו מיליארד ויותר מאמינים קתולים ושולט על מדינה קטנה מאד אך עשירה חומרית ותרבותית.
ראו גם
- רשימת אפיפיורים
קישורים חיצוניים
- [http://www.vatican.va/ אתר הוותיקן]
- [http://www.newadvent.org/cathen/12272b.htm רשימת אפיפיורים באנגלית]
קטגוריה:נצרות
-
als:Papst
ja:ローマ教皇
ko:교황
simple:Pope
יפן
יפן (日本 או "מקור השמש" בעברית) היא ממלכת איים בצפון האוקיינוס השקט השייכת ליבשת אסיה. למרות היותה מדינה בינונית מבחינת שטחה, יפן היא המדינה השישית בעולם מבחינה תעשייתית והמדינה השלישית מבחינת עוצמתה הכלכלית.
יפן מכונה גם בשם: "ארץ השמש העולה"
היסטוריה
פרה-היסטוריה
מהמחקר הארכיאולוגי עולה כי המתיישבים הראשונים ביפן הגיעו מקוריאה וסיביר לפני לפחות 30,000 שנה, כאשר עדיין לא היה ים שהפריד בין יפן ליבשת. יתכן כי אחרים הגיעו בדרך הים מאוחר יותר מהפיליפינים ופולינזיה.
הסימנים הראשונים לתרבות מופיעים בערך ב10,000 לפנה"ס עם תרבות ג'ומון, שמאופיינת באורח חיים של לקטים-ציידים נוודים למחצה, הגרים בחפירות בקרקע, ושעסקו בחקלאות פרימיטיבית. האריגה עדיין לא היתה ידועה, והמצאי הארכיאולוגי מעיד על כך שהבגדים היה עשויים מקליפות עצים. עד שנת 3000 לפנה"ס, אנשי הג'ומון כבר היו מפסלים דמויות מחמר וייצרו כלים המעוטרים בדוגמאות שונות על ידי חבלים ומקלות שנלחצו אל החמר הלח. כאן היה ייצור הקרמיקה העתיק ביותר בעולם.
בתחילת תקופת יאיויי בערך בשנת 300 לפנה"ס היתה פריחה של טכנולוגיות חדשות כגון חקלאות אורז, שמניזם, והפקת ברזל וברונזה, שהובאו בידי מהגרים מקוריאה. טכנולוגיות אלה היוו את היסודות לתרבות היפנית המסורתית שעדיין קיימת היום. אוכלוסיה זו גדלה והחברה נעשתה למורכבת יותר, כשהאנשים אורגים בדים, גרים בכפרי-איכרים קבועים, בונים מבנים מעץ ומאבן, צוברים את הונם על ידי בעלות על קרקעות ואחסון דגן, והתפתחו מעמדות חברתיים ברורים.
לאחר תקופת הייאיויי הגיעה בערך ב250 לספירה תקופת קופון, שהיתה מאופיינת במדינות מיליטריסטיות חזקות שמרוכזות סביב שבטים בעלי עוצמה. חצר הימטו, באזור אסוקה, השתלטה על השבטים האחרים וצברה הון על ידי השלטות על קרקעות רבות. כשהם מתבססים על המודל הסיני, הם פיתחו מנהל מרכזי וחצר אימפריאלית, והחברה אורגנה על פי עיסוק. רוב האנשים היו איכרים; אחרים היו דייגים, אורגים, קדרים, אומנים, ומומחים ריטואליים.
התקופה הקלאסית
היפנים החלו לכתוב את ההיסטוריה שלהם רק במאה ה-5 וה-6 לספירה, כשמערכת הכתיבה הסינית, בודהיזם, קדרות מתקדמת, קבורה טקסית, והיבטים תרבותיים אחרים הובאו ליפן על ידי אריסטוקרטים, אומנים, ונזירים מבאקג'ה, ממלכה בקוריאה.
השלב הראשון של הכתיבה ההיסטורית היפנית הגיעה לשיא בראשית המאה ה-8 עם הכרוניקות המאסיביות, קוג'יקי (תיעוד העניינים העתיקים, 712 לספירה) וניהונג'י (כרוניקות יפן, 720 לספירה). אם כי יפן לא הופיעה כלל בהיסטוריה הכתובה עד ל57 לספירה, אז היא מוזכרת בתעודות סיניות כאומה של "ווה", או "עבדים גמדים", הכרוניקות האלה מספרות סיפור אגדי הרבה יותר – ומייחסים את מוצאם של אנשי יפן לאלים עצמם.
לפי המיתולוגיה היפנית המסורתית, יפן נוסדה במאה ה-7 לפנה"ס על ידי הקיסר ג'ימו, שהיה צאצא ישיר של האל אמטרסו, השייך לדת השינטו. נטען כי הוא החל שושלת של קיסרים יפנים שנותרה רציפה עד היום. אולם, היסטוריונים אומרים כי הקיסר הראשון למעשה היה הקיסר אוג'ין, אם כי תאריך מלכותו אינו ברור. עם זאת, ברוב שנות ההיסטוריה של יפן, הכוח האמיתי היה בידי האצולה, השוגונים, או הצבא, ולאחרונה – ראשי הממשלות.
על ידי רפורמת טאיקה מ645, היפנים הגבירו את אימוץ התרבות הסינית, וארגנו מחדש את הממשל על פי מבנה הממשל הסיני. דבר זה הכין את הדרך לדומיננטיות של הפילוסופיה הקונפוקיאנית עד למאה ה-19.
בתקופת נארה שבמאה ה-8 הופיעה לראשונה מדינה יפנית חזקה שרוכזה סביב חצר אימפריאלית בעיר הייג'ו-קיו (כיום נארה). החצר האימפריאלית לאחר מכן עברה לנגואקה ואח"כ להיאן-קיו (כיום קיוטו), מעבר המסמן את תחילת "תור הזהב" של התרבות היפנית הקלאסית הקרוי תקופת הייאן.
תקופת ימי הביניים ביפן אופיינה בעלייתו של מעמד שליט של לוחמים הקרויים "סמוראי". בשנה 1185, הגנרל מינאמוטו יוריטומו היה הראשון לשבור את המסורת של שלטון לצד הקיסר בקיוטו, ועבר לקמאקורה הרחוקה, דרומית ליוקוהאמה של היום. לאחר מותו של יוריטומו, שבט לוחמים אחר, ההוג'ו, שלטו כנציגים של השוגון. ממשל השוגון הצליח לחסום פלישה מונגולית מקוריאה ב1274 ו1281. לאחר תקופה זו, היתה תקופה של מחנות יריבים שלחמו זה בזה וגרמו לסבל רב, תקופה הקרויה "המדינות הלוחמות" או סנגוקו.
במאה ה-16, סוחרים ומיסיונרים פורטוגלים הגיעו ליפן בפעם הראשונה, כשהם מתחילים את תקופת "ננבאן" ("ברברי דרומי") של תחלופה מסחרית ותרבותית ערה בין יפן והמערב (ואף עם סין). בערך באותו זמן, אודה נובונגה, טויוטומי הידיושי וטוקוגוואה ייאסו הצליחו לשלוט באורח חזק יותר על המדינות הלוחמות ביפן. טוקוגאווה הצליח לבסוף לאחד את הארץ כולה בכך שניצח את יריביו בקרב סקיגהארה ב1600, כשהוא מעביר את הבירה לאדו (כיום טוקיו) והחל את שוגונת טוקוגאווה.
שוגונת טוקוגאווה, שהיתה חשדנית כלפי המסיונרים הקתולים, חסמה את כל היחסים עם אירופה חוץ מאשר מגעים מוגבלים מאד עם סוחרים הולנדים באי המלאכותי דג'ימה. הם גם נעשו מודעים יותר למסחר עם סין, במיוחד לאחר שהמנצ'ו כבשו את סין וייסדו את שושלת המנצ'ו קינג. המנצ'ו כבשו את קוריאה ב1637, והיפנים חששו מפני פלישה אליהם גם כן. לפיכך, המדינה נעשתה מבודדת יותר מאי-פעם. תקופת הבידוד הזו נמשכה למאתיים וחמישים שנה, תקופה הידועה כתקופת אדו, הנחשבת לשיאה של התרבות הימי-ביניימית היפנית.
תקופה מודרנית
ב1854, הקומודור האמריקני מתיו פרי הכריח את יפן להפתח למערב על ידי הסכם קנגוואה. החולשה של השוגון הובילה סמוראי רבים למרד, מה שהביא למלחמת בושין ב1867-1868. כתוצאה מכך, השוגון התפטר ורסטורציית מייג'י הביאה את הקיסר חזרה לשלטון. יפן אימצה מוסדות מערביים רבים בתקופת מייג'י, כולל ממשל מודרני, מערכת משפט, וצבא. רפורמות אלו הפכו את האימפריה היפנית למעצמה עולמית שניצחה את סין במלחמה הסינו-יפנית ואת האימפריה הרוסית במלחמה הרוסית-יפנית. עד שנת 1910, יפן כבר שלטה על טייוואן, קוריאה, וחצי מסחלין.
בתחילת המאה ה-20 היתה תקופה קצרה של "דמוקרטיית טיישו". מלחמת העולם הראשונה איפשרה ליפן שלחמה בצד כוחות הברית המנצחים, להגדיל את השפעתה באסיה ואת אחזקותיה הטרטוריאליות באוקיינוס השקט. ב1936, יפן חתמה על הסכם האנטי-קומיטרן והצטרפה לאיטליה וגרמניה בברית הציר. ב1937, יפן פלשה למנצ'וריה, מה שהביא למלחמה הסינו-יפנית השנייה (1937-1945). ב1941, יפן התקיפה את בסיס הצי האמריקאי בפרל הארבור, וכך נכנסה ארה"ב למלחמת העולם. לאחר קרבות רבים באוקיינוס השקט, יפן איבדה את הרווחים הטריטוריאלים הראשוניים שלה, וארצות הברית הגיעה לטווח הפצצת מטוסים מטוקיו, אוסאקה, וערים אחרות, וכן הטילה פצצות אטום על הירושימה ונגאסקי. יפן חתמה על כניעה ללא תנאי לבעלות הברית ב15 באוגוסט, 1945 (יום V-J).
הכיבוש האמריקאי ביפן הסתיים באופן רשמי ב1952, אם כי עדיין נותרו כוחות אמריקאיים ביפן, במיוחד באוקינאווה. יפן אימצה חוקה פציפיסטית חדשה ב1947 תחת רשויות הכיבוש. לאחר הכיבוש, תחת תכנית של התפתחות תעשייתית אגרסיבית, מדיניות הגנה כלכלית, והטלת משימת ההגנה הצבאית על ארצות הברית, הייצור הלאומי הגולמי של יפן זינק והיא נעשתה לאחת מהכלכלות הגדולות בעולם. למרות קריסה במדדי המניות ב1990, ממנה המדינה עדיין לא התאוששה לגמרי, יפן עדיין נותרת מעצמה כלכלית גלובלית ולאחרונה החלה גם להפעיל את כוחה האסטרטגי, כשהיא מסייעת (בתפקידים לא קרביים) למלחמת המפרץ, לנסיונות האו"ם לשקם את קמבודיה, ולפלישה ב2003 לעירק.
ממשל ופוליטיקה
הדיאט
אנשי מדעי המדינה מחשיבים את יפן כמלוכה חוקתית, המבוססת בעיקר על המערכת הבריטית. הרשות בעלת הכוח הרב ביותר במדינה היא הפרלמנט הכפול, "הקוקאי" או "הדיאט". הדיאט מורכב מבית נבחרים (הבית התחתון) הכולל 480 נציגים, הנבחרים בבחירות כלליות כל ארבע שנים, ובית הקונסלרים (הבית העליון) הכולל 242 נציגים, שחבריו נבחרים כל 6 שנים. זכות הבחירה היא חשאית וכללית מעל לגיל 20.
הקבינט היפני מורכב מראש הממשלה ומשריו, ואחראי כלפי הדיאט. על ראש הממשלה להיות חבר של הדיאט והוא נבחר על ידי חברי הפרלמנט. לראש הממשלה יש את הסמכות למנות ולסלק שרים, שרובם חייבים להיות חברי דיאט. המפלגה הדמוקרטית הליברלית (LDP) היתה בשלטון מאז 1955, חוץ מממשלת קואליציה קצרה בין המפלגות המתנגדות לה ב1993; מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר היא המפלגה הדמוקרטית הליברלית-סוציאליסטית.
המשפחה האימפריאלית
מעמדו של קיסר יפן אינו ברור. חוקת יפן מגדירה אותו כ"סמל של המדינה ושל אחדות העם", אם כי היה דיון רב האם הקיסר הוא ממש ראש המדינה או שהוא סמל פוליטי ותרבותי בלבד. הוא אחראי רק חובות טקסיות ואין לו סמכות אמיתית, אפילו לא כוחות חירום. הריבונות, שפעם היתה מגולמת בקיסר, כיום נובעת מהעם היפני על פי החוקה. אם כי מעמדו הרשמי אינו ברור לחלוטין, בארועים דיפלומטיים הקיסר בדרך כלל מתנהג ומתייחסים אליו כראש המדינה.
אחיהיתו הוא כיום הקיסר ה-125 של יפן. הוא עלה לכס הקיסרות לאחר מותו של אביו, הירוהיטו, ב7 בינואר 1989, ונעשה לקיסר היפני באופן רשמי ב12 בנובמבר 1990. בנו, הנסיך נהרוהיטו, נישא לאשה מהעם, הנסיכה מסקו אוודה, וגם להם יש בת, הנסיכה אייקו. על פי חוק הירושה האימפריאלי מ1947, הירושה מגיעה רק לזכרים: מכיוון שאין לאף אחד מבניו של הקיסר הירוהיטו צאצא זכר, יש שחושבים כי המשכיות הכס הקיסרי בסכנה, וזאת למרות שיש מנגונים חוקיים לפתור את הבעיה. ראייה זו וכן הגישה החדשה לזכויות נשים הביא לקריאה לשינוי חוק הירושה, כך שיאפשר גם לנשים להיות קיסריות.
יחסי חוץ
יפן היא חברה של האומות המאוחדות, הG8 והG4.
יפן וישראלים
כיום בעקבות כמויות גדולות של ישראלים שטסו על מנת לעבוד ביפו. קשה יותר להיכנס לאחר הויזה הראשונה. קימות שם אבל מספר קהילות של ישראלים ובית חב"ד אשר ממוקם בטוקיו.
ממולץ מאוד להגיע עם טיול מפורט ביפן לדלפק ביקורת הגבולות ועם מקום בבית מלון מוזמן מראש, אחרת הם ישלחו אותכם חזרה לארץ.
ביפן יש אף ארגון בשם "בית ישראל" אשר אוהב יהודים ומאמין שבהיותם נבחרים. הם מחזיקים אף בנין בטוקיו בו ניתן ליהודים להתארח בחינם. בתקופת מלחמת העולם השניה סבלו הם מרדיפות מצד המשטר אשר תמך בנאצים.
כלכלה
G4
שיתוף פעולה ממשלתי-תעשייתי, מוסר עבודה גבוה, שליטה בטכנולוגיה עלית, דגש חזק על חינוך ותקציב הגנה קטן יחסית עזרו לקדם את יפן באורח מהיר ביותר, וכיום היא אחת מהמעצמות הכלכליות הגדולות ביותר לצד ארה"ב והאיחוד האירופי. למשך שלושה עשורים, הגדילה הכלכלית הכללית היתה מדהימה: ממוצע של 10% בשנות ה-60, 5% בשנות ה-70, ו4% בשנות ה-80. הגדילה האטה באופן בולט בשנות ה-90 בעיקר בשל ההשפעות של השקעת יתר בסוף שנות ה-80 ומדיניות כלכלית שניסתה להפיק יותר מדי משווקי המניות והנדל"ן. נסיונות ממשלתיים לחדש את הגדילה הכלכלית לא נענו בהצלחה רבה מדי וכן הופרעו על ידי ההאטה הכללית בכלכלות האמריקאיות והאסייתיות ב2001-2002.
ממאפייניה הבולטים של הכלכלה היפנית היא העבודה יחד של תעשיינים, ספקים, מפיצים ובנקים בקבוצות מרוכזות הקרויות קרייטסו; איגודי היזמים החזקים וה"שונטו"; יחסים קרובים עם הביורוקרטיה הממשלתית, והבטחת משרה לכל החיים (שושין קויו) בחברות הגדולות. בתקופה האחרונה, חברות יפניות החלו לנטוש חלק להנורמות האלה בנסיון להגדיל את הרווחיות.
ממשלתו הנוכחית של ג'וניצ'ירו קויזומי נסתה (לא תמיד בהצלחה) להעביר חוקי הפרטה והשקעת-חוץ על מנת להעיר את הכלכלה היפנית מתרדמתה. אם כי חלק מהחוקים האלה כן עברו, הכלכלה עדיין לא נענתה להם, והאוכלוסיה המזדקנת של יפן צפויה להעמיד את הכלכלה בלחץ נוסף בעתיד הקרוב.
המגזר החקלאי
יפן משתמשת בשיטה של חקלאות טרסות, בשל המחסור בקרקע מתאימה. על פי המדד של ייצור ליחידת שטח, יפן היא מהמתקדמת ביותר בעולם. אך המגזר החלקאי הקטן של יפן גם מקבל סובסידיות והגנות כלכליות רבות, עם תקנות ממשלתיות שמקלות על גידול בקנה מידה קטן ולא בקנה מידה גדול כמו שנהוג בצפון אמריקה. על אורז מיובא, הגידול המוגן ביותר, משולם מכס של 490% וחלקו מוגבל ל3% בלבד משוק האורז. אם כי יפן בדרך כלל מגדלת מספיק אורז בשביל התצרוכת שלה, על המדינה לייבא כ50% משאר הדגנים ומאכלי הבהמות, ונסמכת על יבוא לרוב אספקת הבשר שלה. ליפן יש את אחד מציי הדיג הגדולים בעולם, וכ-15% מהדגים בעולם מגיעים מספינותיה, ויש שטוענים כי הדייג היפני מביא לדיג-יתר במינים מסויימים כמו טונה. ישנה גם ביקורת על החלטתה של יפן לתמוך בציד לוייתנים מסויים.
המגזר התעשייתי
התעשייה, המפיקה רבע מהתוצרת הלאומית היפנית הכללית, תלויה מאד בייבוא של חומרי גלם ודלקים. בשוק הבינלאומי, יפן מפורסמת בתעשיות הרכב והאלקטרוניקה שלה, כבסיסן של חברות גדולות כמו טויוטה, הונדה, ניסאן, מזדה, סוני, מצ'ושיטה, טושיבה והיטאשי. ליפן גם יש פלח שוק גדול בשוק הטכנולוגיה העלית – מוליכים למחצה, כימיקלים תעשייתים, מכונות ייצור ותעשיות אויריות. בנייה תמיד היתה אחת מהתעשיות הגדולות ביפן, בעזרת חוזים ממשלתיים במליארדי דולר רבים במגזר האזרחי. הרובטיקה חשובה מאד בעוצמה הכלכלית ארוכת הטווח, כשברשותה של יפן מצויים 410,000 מתוך 720,000 ה"רובוטים העובדים" בעולם.
מגזר השירותים
מגזר השירותים של יפן מהווה כשלושתה רבעים מהתוצרת הכללית. בנקים, ביטוח, נדל"ן, קמעונאות, תחבורה ותקשורת הם כולם תעשיות חשובות. ממשלות של קויזומי מנסה להפריט את שירות הדואר היפני, שהוא אחד המוסדות הגדולים במדינה לשירותי ביטוח וחסכונות.
גאוגרפיה
יפן, ארץ של איים, מתמשכת לאורך החוף המזרחי של האוקיינוס השקט. האיים הראשיים (שלפעמים קוראים להם איי הבית), מצפון לדרום, הם הוקאידו, הונשו (או היבשת), שיקוקו, וקיושו. נאהא באוקינאווה באיי ריוקיו היא יותר מ600 ק"מ דרום מערבית לקיושו. בנוסף, קיימים עוד כ-3000 איים קטנים יותר בארכיפלג היפני כולו.
יפן היא בארץ בעלת צפיפות האוכלוסין ה-18 בעולם. אולם, כ-73% מהמדינה היא הררית ואינה ראויה לחקלאות, לתעשייה או למגורים בשל תלילות המורדות, האקלים והחשש ממפולות אדמה בשל רעידות אדמה וגשם חזק. לפיכך, ישנה צפיפות אוכלוסין גבוהה מאד באזורים הראויים למגורים, בעיקר באזורי החוף.
יפן נמצאת באזור הוולקני שב"טבעת האש" שסביב האוקיינוס השקט, במפגש בין פלטת הפיליפינים, הפסיפית, האירואסייתית והצפון אמריקאית. ישנן רעידות אדמה תכופות ברמות נמוכות וכן פעילות וולקנית מפעם לפעם. רעידות אדמה הרסניות, שלעתים קרובות מביאות אחריהן צונאמי, קורות כמה פעמים במאה. הרעידות הגדולות האחרונות היו צ'ואטסו ב2004 והאנשין ב1995. ישנם מעיינות חמים רבים שפותחו כאתרי נופש.
אקלים
יפן היא באזור אקלים ממוזג, עם בערך ארבע עונות (יש שאומרים כי העונה הגשומה צריכה להחשב כעונה חמישית), אך בגלל אורכה מצפון לדרום, ישנם הבדלים גדולים בין האזורים: הצפון הרחוק קר מאד בחורף, ואילו הדרום הרחוק הוא תת-טרופי. האקלים מושפע גם על ידי רוחות עונתיות שמגיעות מהיבשת לאוקיינוס בחורפים ולהפך בקיץ. מימי זרם הקורושיו מחממים את צד האוקיינוס של יפן, ומחיים את שוניות האלמוגים שלה, השוניות הצפוניות ביותר בעולם. למרבה הצער, בשל זיהום, רוב השוניות האלה גוססות כיום.
בסוף יוני ותחילת יולי יש עונת מונסון (חוץ מבהוייקדו), כאשר חזית גשם עונתית נמצאת מעל יפן. בסוף הקיץ ותחילת הסתיו, טייפונים מתפתחים מהאזורים הטרופיים שליד קו המשווה ומתקדמים מדרום מערב לצפון מזרח, ומביאים איתם גשם כבד.
הטופוגרפיה של יפן מחלקת אותה לשישה אזורי אקלים עיקריים:
הוקאידו: להוקאידו יש אקלים ממוזג, עם חורף ארוך וקר וקיץ קריר. המשקעים אינם רבים, אך ישנו בדרך כלל שלג עמוק בחורף.
ים יפן: הרוח הצפון מערבית בחורף מביא לשלג כבד. בקיץ, האזור קריר יותר מאשר האזור הפסיפי, אך לפעמים יש שם טמפרטורות גבוהות ביותר בשל תופעת רוח הפוהן.
הרמות הגבוהות: הבדלים גדולים בין היום והלילה ובין הקיץ לחורף. משקעים קלים.
הים הפנימי: ההרים של אזור צ'וגוקו ושיקוקו עוצרים את הרוחות, ומביאים לאלקים נוח בכל השנה.
האוקיינוס השקט: חורף רק עם מעט שלג וקיץ חם ולח, בשל הרוח הדרום מזרחית העונתית.
ננסיי-שוטו (איי ריוקיו): או האיים הדרום מערביים: אקלים תת-טרופי עם חורף חמים וקיץ חם. משקעים כבדים ביותר, במיוחד בתקופה הגשומה. טייפונים רבים; ב2004 הגיע מספר שיא של 10 טייפונים לאיים המרכזיים.
אזורים אקולוגיים
ביפן ישנם תשעה אזורים אקולוגיים מיוערים, שמשקפים את האקלים והגאוגרפיה של האיים. מיערות טרופיים ותת-טרופיים באיי ריוקיו ובונין, ליערות מעורבים וממוזגים באיים הראשיים, ליערות מחטניים ממוזגים באזורים הקרים של האיים הצפוניים.
ויכוחים טריטוריאליים
ישנו ויכוח טריטוריאלי על האיים שהיו נתונים לשליטת יפן לפני מלחמת העולם השנייה. אלה הם ארבעת האיים הדרומיים של איי קוריל, שמנוהלים בידי רוסיה, וכן סלעי ליאנקורט ("דוקדו" בקוריאנית, "טקשימה" ביפנית), המנוהלים בידי קוריאה הדרומית, ואיי סנקקו (בסינית "דיאיוטיי"), עליהם ישנה תביעה של סין. ויכוחים אלה הם בחלקם על שליטה על משאבי ים וטבע כגון מאגרים אפשריים של נפט וגז טבעי.
דמוגרפיה
החברה היפנית הומוגנית מבחינה אתנית ולשונית, עם אוכלוסיות קטנות של קוריאנים (מליון), אוקינאווים (1.5 מליון), סינים וטייוואנים (0.5 מליון), פיליפינים (0.5 מליון), וברזילאים, רובם ממוצא יפני (רבע מליון); וכן המיעוט המקומי – האיינו בהוקידו. כ99% מהאוכלוסיה דוברת יפנית כשפתם הראשונה.
האזרחות היפנית מוענקת לתינוק כאשר בני משפחתו רושמים אותו – לידה ביפן לבדה אינה מקנה אזרחות. מיעוטים דוברי יפנית לעתים חיים ביפן למשך שנים רבות ללא שהם נעשים לאזרחים בארץ לידתם. אנשים ממוצא יפני שחוזרים ליפן מחוץ לארץ מקבלים אזרחות אם לידתם בארץ השאחרת נרשמה ביפן על ידי בן משפחה. לפעמים החוזרים האלה אינם נחשבים ליפנים ממש, ויש שחושדים בהם כי הגיעו מהקסטה ה"טמאה" "בורקומין", קבוצה של אנשים שידוע כי היגרו לארצות דרום אמריקאיות, ויש לעתים אפליה כנגדם.
האוכלוסיה היפנית מזדקנת במהירות, כתוצאה מגל לידות לאחר מלחמת העולם השניה, וירידה בלידות מאז עם המודרניזציה של המדינה בחצי השני של המאה ה-20. ליפן כיום יש את תוחלת החיים הגבוהה בעולם (85.2 לנשים ו78.3 לגברים ב2002). עד שנת 2007, כאשר לפי הנתונים כיום יתכן כי הגדילה באוכלוסיית יפן תפסק לחלוטין, מעל 20% מהאוכלוסיה תהיה מעל לגיל 65. השינויים במבנה הדמוגרפי הביאו לעלייתם של מספר בעיות חברתיות, בעיקר ירידה פוטנציאלית בכוח העבודה ועלייה במחיר של בטחונות סוציאליים כמו תכניות הפנסיה הציבורית. מתכנני המדיניות של הממשל כיום מצויים בויכוח מתמיד לגבי צורת ההתמודדות עם הבעיה. הגירה ותמיכה בילודה הם שני רעיונות שעשויים להגדיל את כוח העבודה הצעיר. הגירה אינה פופלרית ביותר שכן שיעורי הפשע העולים ביפן מיוחסים לעתים קרובות לזרים הגרים ביפן.
דת
העניין של העם היפני בדת בדרך כלל קשור למיתולוגיה, מסורת ופעילות שכונתית ולא רק כמקור למוסר או דרך לחיים. קונפוציאניזם או אפילו טאואיזם משמשים כבסיס לקוד המוסרי וכ"שקאי-טונן" (רעיון חברתי משותף). כשהם מתבקשים לומר מהי דתם, הרוב יאמרו כי הם מאמינים בשינטו (54%) או בבודהיזם (40%), מהסיבה הפשוטה שהמשפחה שלהם היתה שייכת לאחת מכתות הבודהיזם או על מנת להרגיש בנוח עם זרים דתיים. אולם, רוב האנשים אינם אתאיסטים, והמגמה בדרך כלל מזוהה כסינקרטיזם. דבר זה מביא למגוון תוצאות כמו הורים וילדים שמקיימים את טקסי השינטו, תלמידים שמתפללים לפני בחינות, זוגות שמתחתנים בכנסיה נוצרית והלוויות שנערכות במקדשים בבודהיסטים. מיעוט אומר כי הוא נוצרי (0.7%) או בן לדת אחרת (4.7%) כמו שאמאניזם. כמו כן, מאז אמצע המאה ה-19 עלו כתות דתיות הקרויות שינקוסיוקו.
המיסיונריות במשך שנים רבות היתה אסורה ביפן ומשם נובע האחוז הנמוך של הנוצרים, אבל כיום ניתן לראות בפארקים הראשים כמו בוואנו בטוקיו כינוסי מיסיונריות לעניים.
חינוך
חינוך חובה הונהג ביפן ב1872 כאחת מהתוצאות של רסטורציית מייג'י. מאז 1947 חינוך החובה מורכב מבית ספר יסודי ואמצעי, מגיל 6 ועד 15. כמעט כל הילדים ממשיכים את לימודיהם בבית ספר תיכון לשלוש שנים, ו96% ממסיימי התיכון ממשיכים לאוניברסיטה, קולג' או חינוך גבוה אחר.
שפה
לפני המאה ה-5, ליפנים לא היתה מערכת כתיבה משלהם. הם החלו לאמץ את המערכת הסינית, יחד עם היבטים רבים אחרים של התרבות הסינית.
בתחילה, היפנים כתבו בסינית קלאסית או בערבוב של סינית אידיאוגרפית ופונטית על מנת ליצור משמעות יפנית. דוגמא לסגנון מעורבב כזה הוא ה"קוג'יקי", שנכתב ב712 לספירה. אז החלו להשתמש בסימניות סיניות על מנת לכתוב יפנית בסגנון שמכונה מניוגנה, שבו קיימים עשרת אלפים סימניות.
לאחר זמן, פותחה מערכת כתיבה. סימניות סיניות (קנג'י) שימשו לכתוב מלים שאומצו מהסינית, או מלים יפניות בעלות משמעות מקבילה. הסימניות הסיניות שימשו גם לכתוב אלמנטים תחביריים, ולאחר שפושטו נעשו לשני סוגים של כתב: הירגנה וקטקאנה.
הספרות היפנית הגיעה לשיא ב[המאה ה-11|מאה ה-11]] עם "סיפור גנג'י" מאת מורסקי שיקיבו, אשת אצולה. יצירות ספרות יפניות רבות נכתבו בידי נשים. עקב זאת שהמלומדים היפנים באותה תקופה חשבו שכתיבה ביפנית היא מתחת לרמתם והעדיפו את הסינית.
היפנית המודרנית היא ערבוב של הירגנה, קטקנה, וקנג'י. טקסטים יפניים מודרניים עשויים לכלול גם שיטה לכתיבת יפנית באותיות לטיניות, ו"אימוג'י" (מלים לא-יפניות הנכתבות באותיות יפניות), וסמלים מיוחדים שונים.
תרבות
התרבות היפנית השתנתה מאד במשך השנים, מתרבות ג'ומון המקורית לתרבות בת הכלאיים של היום, המשלבת בה השפעות אסיאתיות, אירופאיות ואמריקניות. מבחינה היסטורית, לסין וקוריאה היתה ההשפעה הרבה ביותר, החל מהתפתחות תרבות היאיויי ב300 לפנה"ס; השפעות אלו הביאו לאחר מכן לחקלאות אורז, קבורה טקסית, קדרות, ציור, כתיבה, שירה, נימוסים ומהיאנה בודהיזם עד למאה ה-7 לספירה. בתקופה הפרה-מודרנית, יפן פיתחה תרבות מיוחדת לה, באמנות (איקבנה, אוריגמי, אוקיו-אה), באומנויות (בובות, יצירות לקה וקדרות), אמנויות הבמה (בונרקו, ריקוד מסורתי, קאבוקי, נוה, רקוגו), ומסורות אחרות (משחקים, אונסן, סנטו, טקס התה היפני, אדריכלות יפנית, גנים יפניים, וחרבות (קאטאנה)), והמטבח היפני.
מאמצע המאה ה-19 והלאה, ההשפעות האירופאיות היו החזקות ביותר, כשההשפעה האמריקאית עולה מאד לאחר מלחמת העולם השניה. השפעות אלו ניכרות בתרבות היפנית של היום, שמשלבת בין האירופאי, האסייתי והאמריקאי, באופנה, בקולנוע, בספרות, בטלויזיה, במשחקי הוידאו, ובמוזיקה. כיום, יפן היא יצואנית תרבות חשובה, שזכתה לפופולריות רבה סביב העולם, במיוחד בארצות מזרח-אסיאתיות אחרות. תרומות יפניות הניכרות באופן מיוחד לתרבות העולם הם ה"אנימה" וה"מאנגה" (סוג של קומיקס). תרבות יפנית מסורתית ומודרנית זכתה למעריצים רבים באירופה ובאמריקות.
יש להתחשב בעובדה שאחרי מלחמת העולם השניה ו"ההשפלה" של הקיסר ארצות הברית לא נטשה את יפן אלא השקיעה סכומי כסף גדולים מאוד בהקמת התשתיות הכלכלה והממשל מחדש. היפן מודעים לכך לכן היום ניתן לראות סניפים של מקדולנד שבהם יושבים יפנים בדומה לפאב שכונתי על כוס קולה שעתיים. או אהדה גדולה מאוד אל מותגים מחו"ל עם יוצא מן הכלל לגבי הסינים כמובן.
כל יפני רוצה להיות שייך, לכן תמיד בני הנוער ילכו בחבורות שלהם הם שיכים לכל חבורה כזאת יש "סוד" שהוא יכול להיות סרט בשיער בצבע מסויים או בגד מסויים אשר מסמל אותם ומצביע על שייכות סודית בינהם. בערבים הגברים לרוב לא יחזרו הביתה לפחות לא בטוקיו, אלא ילכו למועדון לילה היכן שיש את ה"מארחות" לא סקס אלא ישיבה עם החברים והבחורה מנסה לשעשע ומוזגת להם אלכוהול בכמויות כאלו שניהיה להם אדום מתחת לעינים.
מאישה יפנית לא תמנע הזכות לעבוד ולפרנס את עצמה אבל נהוג שכאשר מגיע בחור חדש צעיר לעבודה במפעל הוא ימצא את עצמו יושב ליד בחורה יפה פנויה מתוך מטרה ידועה, שהם יתחתנו וימשיכו להיות חלק מהמפעל וכמובן שמצפים מהבחורה לפרוש ולהתחיל להישאר בבית לעבוד.
התרבות היפנית המסורתית לא מאמינה בההבדלים בין נשים לגברים לכן ניתן לראות ברוב המקומות מלפני מלחמת העולם השניה וחדירת המערב בתי שימוש משותפים. כמו כן גם במרחצאות החמים של יפן ניתן לראות שרידים לשיתוף בין גברים לנשים בתקופה של לפני חדירת המערב והתבוששותם.
בבית יפני לרוב יהיה ילד או שניים. הילד שלומד יקבל את החדר הטוב ביותר בבית ואת כל שנדרש. נהוג לומר שאם תישן 8 שעות תקבל עובר תישן 3 תצטיין. יש תרבות ציונים מטורפת, ביום פירסום הקבלה אל האונ' הנחשבות ידוע שיש אחוז התאבדויות גבוה עקב דיכאון. התחרות מתחילה מגיל מאוד נמוך ויפנים ידועים באחוזים גבוהים של דיכאונות והתמוטויות עצבים בגילאים צעירים. אבל עם זאת בסקר שנערך בנושא אם לבטל את השיטה בקרב ההורים התגלה שישנה שביעות רצון גבוהה ממנה.
צבא
ההיסטוריה הצבאית של יפן מיוחדת בכך שלבד מהכיבוש האמריקאי לאחר מלחמת העולם השניה, מעולם לא היתה פלישה מוצלחת ליפן.
לפני 1945, היו שני צבאות נפרדים ללא פיקוד משותף, הצבא היפני האימפריאלי והצי היפני האימפריאלי.
שני אלה פורקו לאחר המלחמה, והוחלפו ב1954 על ידי כוחות ההגנה היפניים.
ההתערבות של יפן במלחמת המפרץ היתה השימוש הראשון שלהם בצבאם מאז מלחמת העולם השניה.
הימורים
משחק ההימורים הנפוץ ביותר ביפן הינו המא-ג'ונג ומשחקים בו אף ראשי הפשע. כתוצאה מכך יצא למשחק דימוי שלילי בקרב החברה שומרת החוק ביפן. בשנות ה- 90 קבוצות של סטודנטים שגילו את המשחק מחדש הקימו קבוצות לקידום המשחק באוניברסיטאות של יפן.
ראו גם
- אמנות יפנית
- משתמש:Costello/בוט שנים לפני עריכת הערך.
על מנת להוסיף מידע שך שיופיע בתחילת הערך )תמונה, מידע על תמורות משמעותיות בשנה זו וכו' יש להוסיף את המידע בין התגיות INFO וEND
על מנת להוסיף מידע על אירועים שאינם מופיעים בערכי התאריכים יש לכתוב בין התגיות OCC וOCC-END
על מנת להוסיף מידע על לידות שאינן מופיעות בערכי התאריכים יש לכתוב בין התגיות BIRTH וBIRTH-END
על מנת להוסיף מידע על פטירות שאינן מופיעות בערכי התאריכים, או להוסיף מידע נוסף בתחתית הערך - כמו למשל זוכי פרס נובל יש להוסיף את המידע בין התגיות. FOOTER וF-END.
כל עריכה אחרת עלולה להדרס על ידי בוט השנים בהפעלה הבאה. -->
אירועים
- 3 בינואר - בניטו מוסוליני מכריז על עצמו כדיקטטור של איטליה.
- 13 במרץ - מדינת טנסי אוסרת על לימוד תורת האבולוציה בבתי הספר, חוק שהוביל למשפט הקופים
- 14 במרץ - שידור הרדיו הטראנס-אטלנטי הראשון.
- 1 באפריל - נחנכה האוניברסיטה העברית במעמד הלורד בלפור, חיים ויצמן, הרב קוק, הרברט סמואל וביאליק.
- 25 במאי - משפט הקופים - ג'ון סקופס מואשם שלימד את תורת האבולוציה.
- 10 ביולי - סוכנות הידיעות של ברית המועצות - Telegraph Agency of the Soviet Union (טאס"ס) מוקמת.
- 10 ביולי - משפט הקופים: בדייטון טנסי, מתחיל משפטו של ג'ון סקופס, מורה למדעים בתיכון שהואשם שלימד את תורת האבולוציה ובכך הפר את החוק במדינה.
- 18 ביולי - אדולף היטלר מפרסם את המניפסט שלו "מיין קאמפף".
- 21 ביולי - משפט הקופים: בדייטון טנסי, מורה התיכון ג'ון סקופס נמצא אשם בלימוד האבולוציה בכיתתו ונקנס ב-100 דולר.
- 12 בדצמבר - ראזה פאחלאבי (Reza Pahlavi) מתמנה לשאח של איראן.
נולדו
- 26 בינואר - פול ניומן, שחקן קולנוע.
- 30 בינואר - דאגלאס אנגלברט ממציא אמריקאי
- 8 בפברואר - ג'ק למון, שחקן קולנוע ובמאי (נפטר ב-2001)
- 20 בפברואר - רוברט אלטמן במאי טלוויזיה ובמאי קולנוע אמריקאי.
- 6 באפריל - הלגה דין, נערה יהודיה הולנדית, שסיפור ימיה האחרונים תחת השלטון הנאצי, נכתב ביומנה.
- 14 במאי - יובל נאמן פוליטיקאי ישראלי
- 19 במאי - פול פוט, שליטה העריץ של קמבודיה (נפטר 1998)
- 19 במאי - מלקולם אקס פוליטיקאי אפרו-אמריקאי (נפטר 1965)
- 3 ביוני - טוני קרטיס, שחקן קולנוע.
- 26 ביוני - פבל בליאיב, קוסמונאוט (נפטר 1970).
- 2 ביולי - פטריס לומומבה, ראש ממשלת קונגו (נפטר 1961).
- 6 ביולי - מרב גריפין, מנחה טלוויזיה.
- 20 ביולי - ז'ק דלורס לשעבר נשיא האיחוד האירופי.
- 15 באוגוסט - אוסקר פיטרסון, פסנתרן ג'ז קנדי.
- 18 באוגוסט - בריאן אלדיס, סופר מדע בדיוני
- 28 באוגוסט - דונלד אוקונור, שחקן ורקדן אמריקאי (נפטר 2003)
- 8 בספטמבר - פיטר סלרס, שחקן קולנוע אמריקאי (נפטר 1980)
- 13 בספטמבר - מל טורמה, זמר אמריקאי יהודי (נפטר 1999)
- 13 באוקטובר - לני ברוס קומיקאי אמריקאי.
- 28 באוקטובר - חיים חפר, פזמונאי ישראלי
- 20 בנובמבר - רוברט פ. קנדי, פוליטיקאי אמריקאי (נפטר ב-1968)
- 8 בדצמבר - סמי דייויס ג׳וניור, זמר ושחקן
- 13 בדצמבר - דיק ואן דיק, שחקן, קומיקאי
- 25 בדצמבר - קרלוס קסטנדה, ידוע בשל סדרת ספריו על דון חואן (12 ספרים).
- 25 בדצמבר - גאולה כהן, ח"כ מטעם התחייה.
נפטרו
- 28 בפברואר - פרידריך אברט, מדינאי גרמני שהיה הקאנצלר האחרון של המונרכיה הגרמנית, והנשיא הראשון של רפובליקת ויימאר.
- 24 במאי - הנרי ריידר הגרד סופר בריטי (נולד 1857)
- 1 ביולי - אריק סאטי, מלחין צרפתי (נולד 1866)
ראו גם
- 1925 בקולנוע
- 1925 בספרות
- 1925 במוזיקה
- 1925 בפוליטיקה
- 1925 במדע
- 1925 בספורט
----
- המאה ה-19 - המאה ה-20 - המאה ה-21
- 1920 1921 1922 1923 1924 - 1925 - 1926 1927 1928 1929 1930
קטגוריה:שנים
nb:1925
טכניוןהטכניון - מכון טכנולוגי לישראל הינו אוניברסיטה השוכנת בחיפה ומתמקדת בהנדסה ובמדעים מדויקים. בטכניון 18 פקולטות ויחידות אקדמיות, בינהן פקולטה לרפואה. הטכניון הוא המוסד הוותיק בארץ בתחום המחקר הטכנולוגי.
תולדות הקמת הטכניון
הצורך בהקמת בית ספר טכני
רפואה
בשנת 1901 קמה בברלין שבגרמניה "חברת עזרה של יהודי גרמניה" (בקיצור "עזרה"). לחברת "עזרה" היו שתי מטרות: לעזור ליהודי מזרח אירופה ולקדם את התרבות הגרמנית אצל היהודים שמחוץ לגרמניה.
בחודשים ספטמבר-דצמבר 1907 סייר מייסד "עזרה" ד"ר פאול נתן בארץ ישראל כדי לראות את בתי הספר ש"עזרה" הקימה. בזמן שהייתו בארץ עלה בדעתו רעיון להקים מוסד לימודי עליון במתכונת של בית ספר טכני, שיהיה גולת הכותרת של פעולתה החינוכית של חברת "עזרה".
הרעיון שלו נבע משינויים שהתחילו להתרחש באזור. האימפריה העות'מנית ששלטה בארץ ישראל באותה תקופה פיגרה מהבחינה הטכנולוגית אחרי אירופה. באותו זמן התחילה הממשלה התורכית ליזום עבודות פיתוח גדולות ונזקקה להרבה עובדים טכניים. עובדים כאלה לא היו בסביבה משום שלא היה שום בית ספר טכני בכל האימפריה העות'מנית ולכן היה צורך להביא עובדים טכניים מחוץ לאימפריה.
הרעיון של ד"ר נתן היה שיהודים בוגרי בית הספר הטכני החדש יתקבלו לעבודה בפרויקטים הטכנולוגיים החדשים, וכך
- ישתפר מצבם הכלכלי של יהודי ארץ ישראל
- הכלכלה הגרמנית תזכה לעזרה עקיפה, משום שכל המכשור, וחלק מחומרי הבנייה והידע ההנדסי ייובאו מגרמניה
- יהודים יוכלו ללמוד בארץ ישראל מקצועות טכניים, אותם נאסר עליהם ללמוד במקומות רבים במזרח אירופה
- יותר יהודים ירצו לעלות לארץ ישראל
ד"ר נתן תכנן במקור ששפת הלימוד בבית הספר הטכני תהיה גרמנית. הסיבות לכך היו שממילא כל ספרי הלמוד יהיו בגרמנית, וכן שהציוד אתו התלמידים יעבדו יגיע מגרמניה (חברת "עזרה" הגרמנית תממן את בית הספר ולכן היה ברור לד"ר נתן שהמכונות יגיעו מגרמניה).
בשנת 1908 פנה ד"ר פאול נתן בבקשת סיוע לדוד ויסוצקי, בנו של קלונימוס וולף ויסוצקי שהיה ממנהיגי חובבי ציון, ומייסד חברת "תה ויסוצקי". ויסוצקי התחייב לתרום 100,000 רובל להקמת בית הספר הטכני, ומאה אלף רובל נוספים חמש שנים מאוחר יותר. אחד העם שהיה ידידו של קלונימוס ויסוצקי, היה שותף במשא ומתן והצליח להכניס להסכם סעיף המבטיח את האופי היהודי של המוסד.
ב-29 במרץ 1908 חתמו בברלין ויסוצקי ואחד־העם על התעודה ליסוד "קרן ויסוצקי" של חברת "עזרה" לשם הקמת בית ספר טכני בארץ ישראל.
הקמת הטכניקום
ברלין
אחרי חשיבה ממושכת, הבין ד"ר נתן שהמקום הטוב ביותר לבית הספר הטכני הוא חיפה. למרות שחיפה הייתה אז עיר קטנה בת רק 20,000 תושבים, מתוכם רק 2,000 יהודים, היו לה יתרונות אחרים:
- באותו הזמן התחילה הממשלה התורכית להשתמש בחיפה בתור צומת מרכזי לרכבות שהגיעו עד לארצות השכנות
- הממשלה התורכית תכננה פרויקט להרחבת הנמל בחיפה
היה ברור ששני הדברים האלה יהפכו את חיפה למרכז תעשייתי ותחבורתי. בית ספר טכני קשור לתעשייה ותחבורה באופן ישיר וכך יספק עבודות לבוגרי הטכניון.
בנוסף, הישוב היהודי בחיפה היה קטן ולא מקובע בדעות פוליטיות או דתיות כמו מקומות מרכזיים אחרים, כגון ירושלים או יפו. בית ספר טכני יכול להפוך את העיר למרכז יהודי חדש ולקדם את פיתוח העיר.
ב-1908 קבל ד"ר פאול נתן את תרומתם של יורשי ויסוצקי וכך יכול היה להתחיל לקנות קרקעות. הוא ביקש מאפרים כהן, הנציג של "עזרה" בארץ, לחפש מקומות בחיפה שיתאימו לביה"ס הטכני. הנציג מצא כמה מקומות אותם בדק נתן באופן אישי חודשיים אחר כך, ובחר בשטח בגודל 46 דונם בשכונת "מיראוואן" (כיום הדר הכרמל). השטח נקנה מכמה בעלי קרקע ערבים וגרמנים מתנועת הטמפלרים. בשל חוק תורכי שאפשר רישום קרקע על שם אזרחים תורכיים בלבד, נדחה רי | | |
