:: wikimiki.org ::
| ג'ורג' ושינגטון |
ג'ורג' ושינגטון
ג'ורג' ושינגטון (22 בפברואר 1732 - 14 בדצמבר 1799), נתפס כ"אבי האומה" האמריקאית, והיה נשיא ארצות הברית הראשון.
ושינגטון היה חבר באליטה התרבותית והכלכלית של בעלי העבדים במטעי מדינת וירג'יניה. הוריו, אוגוסטין וושינגטון (1693 - 12 באפריל, 1743) ומארי בול (1708 - 25 באוגוסט, 1789) היו שניהם ממוצא אנגלי.
החל מ-1775 עמד בראש הצבא הקונטיננטלי המורד, במלחמת העצמאות של ארצות הברית. לאחר שתמה הלחימה והכתר הבריטי הכיר בעצמאותה של האומה הצעירה (בהסכם שנחתם בפריז, בשנת 1783), לא ניסה להשתמש במעמדו הצבאי כדי לתפוס עמדת מנהיגות , ופרש מתפקידו.
ב-1787 היה בין מנסחיה של החוקה האמריקאית, וב-4 בפברואר 1789, נבחר לנשיאה הראשון של ארצות הברית; האלקטורים בחרו בו פה אחד, הישג שחזר עליו ב-1792. כבוד זה לא נפל שוב בחלקו של נשיא נבחר עד היום.
אף שהיה חבר בכנסייה האפיסקופלית, הייתה הנצרות רחוקה מלבו של וושינגטון, שאמונתו הייתה קרובה יותר לדאיזם (כלומר, האמין ביקום שבראו אל, שלא שב להתערב בנעשה בו, מרגע הבריאה). הוא נודע בסובלנותו הדתית וקידם מדיניות של פלורליזם דתי בארצות הברית.
מפורסם במיוחד בהקשר זה הוא מכתב התגובה למכתב הברכה ששלחה לו הקהילה היהודית של רוד איילנד , לרגל היבחרו לנשיא, בו כתב בין השאר:
"מי יתן וילדי אברהם השוכנים בארץ זו ימשיכו להנות מרצונם הטוב של תושביה האחרים, וכל איש יוכל לשבת תחת עץ גפנו ותאנתו, בלא שיהיה דבר שיגרום לו לפחד".
ב-1797 לאחר שתי כהונות כנשיא, פרש מתפקידו.
דמותו של ושינגטון מופיעה על שטר הדולר האמריקני ועל מטבע של רבע-דולר (quarter) והוא אחד מארבעה נשיאים אמריקאים שדיוקנם חקוק באנדרטה הלאומית בהר רשמור.
עיר הבירה האמריקנית, ושינגטון הבירה, נקראה על-שמו, ובה ממוקמת גם אנדרטת ושינגטון לזכרו.
בנוסף מדינת ושינגטון נקראה על-שמו, והיא המדינה היחידה בארצות הברית שנקראה על-שם נשיא אמריקני.
ושינגטון, ג'ורג'
ושינגטון, ג'ורג'
קטגוריה:העת החדשה
קטגוריה:המאה ה-18
ושינגטון, ג'ורג'
ja:ジョージ・ワシントン
ko:조지 워싱턴
simple:George Washington
th:จอร์จ วอชิงตัน
22 בפברואר
ה-22 בפברואר הוא היום ה-53 בשנה בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 310 ימים (311 בשנה מעוברת).
אירועים היסטוריים ביום זה
- 1956 - אלוויס פרסלי נכנס לראשונה למצעד הפזמונים.
- 1979 - סנט לושה זוכה לעצמאות מלאה מבריטניה.
- 1997 - מדענים בסקוטלנד מוסרים על שיבוטה של הכבשה דולי.
- 2004 - פיגוע התאבדות באוטובוס סמוך לגן הפעמון בירושלים, 8 הרוגים.
נולדו
- 1403 - שארל השביעי מלך צרפת (נפטר 1461)
- 1732 - ג'ורג' וושינגטון, נשיאה הראשון של ארצות הברית (נפטר 1799)
- 1788 - ארתור שופנהאואר, פילוסוף גרמני (נפטר 1860)
- 1857 - רוברט באדן-פאואל, מייסד תנועת הצופים (נפטר 1941)
- 1857 - היינריך הרץ, פיזיקאי (נפטר 1894)
נפטרו
- 1512 - אמריגו וספוצ'י, מגלה ארצות
- 1913 - פרדינן דה סוסיר, בלשן שוויצרי
- 1987 - אנדי וורהול, צייר אמריקאי
- 2001 - קלוד שאנון, מתמטיקאי, אבי תורת האינפורמציה
חגים ואירועים החלים ביום זה
----
- 21 בפברואר - 23 בפברואר
- פברואר
- לוח אירועים שנתי
ja:2月22日
ko:2월 22일
simple:February 22
th:22 กุมภาพันธ์
1732
אירועים
נולדו
- 22 בפברואר - ג'ורג' וושינגטון, נשיאה הראשון של ארצות הברית (נפטר 1799)
- 31 במרץ - יוזף היידן, מלחין אוסטרי (נפטר 1809).
נפטרו
ראו גם
- 1732 בספרות
- 1732 במוזיקה
- 1732 בפוליטיקה
- 1732 במדע
----
- המאה ה-17 - המאה ה-18 - המאה ה-19
- 1727 1728 1729 1730 1731 - 1732 - 1733 1734 1735 1736 1737
קטגוריה:שנים
nb:1732
14 בדצמבר
ה-14 בדצמבר הוא היום ה-348 בשנה בלוח הגרגוריאני (349 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 17 ימים.
אירועים היסטוריים ביום זה
- 1900 - מקס פלנק מפרסם את מאמרו ההיסטורי על השפעת קרינה על גוף שחור, ומניח את היסוד לתורת הקוואנטים
- 1911 - הנורווגי רואלד אמונדסן (Roald Amundsen) הוא האדם הראשון המגיע אל הקוטב הדרומי
- 1921 - הקיבוץ תל יוסף מוקם ע"י גדוד העבודה
- 1924 - השיעורים הראשונים מתקיימים בטכניון
- 1939 - ברית המועצות הושעתה מחבר הלאומים ובכך למעשה החבר משותק
- 1950 - נוסדה נציבות האו"ם לפליטים, מתוקף החלטה של עצרת האו"ם
- 1955 - אייר מתקבלת לאו"ם
- 1977 - הצבעת אי אמון גורמת לנפילת ממשלתו הראשונה של יצחק רבין
- 1981 - הכנסת מקבלת בשלוש קריאות את "חוק רמת הגולן" המחיל את החוק הישראלי על רמת הגולן
נולדו
- 1503 - מישל דה נוסטרדם (נוסטרדמוס), רופא וחוזה עתידות
- 1546 - טיכו ברהה, אסטרונום דני
- 1859 - ג'ורג' השישי מלך הממלכה המאוחדת
- 1956 - הנני ונזל 1956) מחליקת סקי ממוצא גרמני
- 1979 - מייקל אואן, שחקן כדורגל אנגלי
נפטרו
- 1799 - ג'ורג' וושינגטון, הנשיא הראשון של ארצות הברית
- 1989 - אנדריי סחרוב, פיזיקאי ופעיל זכויות אדם רוסי
- 1990 - פרידריך דירנמאט, מחזאי וסופר שוויצרי
- 2001 - רובי שפירא, בעלי מועדון הכדורגל הפועל חיפה ונשיאו
חגים ואירועים החלים ביום זה
----
- 13 בדצמבר - 15 בדצמבר
- דצמבר
- לוח אירועים שנתי
ja:12月14日
ko:12월 14일
ms:14 Disember
simple:December 14
th:14 ธันวาคม
נשיא ארצות הברית
בארצות הברית, הנשיא הוא ראש המדינה והמפקד העליון של הכוחות המזוינים.
נשיאה הנוכחי (ה-43) של ארצות הברית הוא ג'ורג' ווקר בוש (נולד ב-6 ביולי 1946), בנו של ג'ורג' הרברט ווקר בוש, שהיה הנשיא ה-41.
הדרישות לתפקיד
בחוקה האמריקנית נקבעו דרישות הכרחיות למועמד/ת לתפקיד הנשיא: אזרח ארצות הברית מלידה (במקור: natural born citizen), בן 35 לפחות, ותושב ארה"ב במשך 14 שנים לפחות. הדרישה לאזרחות מלידה מונעת מאנשים רבים להתמודד על התפקיד (אם נולדו מחוץ לארה"ב והיגרו), והדוגמה הבולטת היא מושל קליפורניה, ארנולד שוורצנגר, שהוא יליד אוסטריה. אך מכל ההצעות לבטל אותה לא יצא דבר עד כה.
יש להעיר בהקשר זה, כי על פי חוקת ארצות הברית ופסיקת בית המשפט העליון שלה, כל תינוק שנולד על אדמת ארה"ב ייחשב לאזרח של ארה"ב, אף אם הוריו אינם אזרחי ארצות הברית. התשובה לשאלה האם אזרח אמריקני מלידה, אך כזה שנולד מחוץ לגבולות ארצות הברית (למשל להורים אזרחי ארה"ב), יכול לכהן כנשיא, היא ככל הנראה חיובית, אך מעולם לא עמדה למבחן משפטי. עם זאת, מספר אנשים שהם אזרחי ארה"ב מלידה (אך נולדו מחוץ לארה"ב) התמודדו במהלך ההיסטוריה על תפקיד הנשיא, ומועמדותם לא נפסלה מעולם. הבולט שבהם הוא הסנטור ג'ון מק'קיין, יליד איזור התעלה בפנמה, שרץ לתפקיד בשנת 2000 ואיש לא העלה ספקות לגבי כשירותו.
משך הכהונה
החוקה קבעה שמשך כהונת הנשיא (בין הבחירות) הוא ארבע שנים, אך לא הגבילה את תקופת הכהונה המצטברת בתפקיד (אם ייבחר מחדש). התיקון ה-22 לחוקה, שהתקבל בשנת 1951, הגביל את תקופות הכהונה האפשריות לשתיים (בנסיבות רגילות - עד שמונה שנים, ובנסיבות מיוחדות - עד עשר שנים). משנת קבלת התיקון, שלושה נשיאים בלבד השלימו שתי תקופות כהונה רצופות: דווייט אייזנהאואר, רונלד רייגן וביל קלינטון (הנשיא הנוכחי ג'ורג' בוש יהיה הרביעי, כשיסיים את כהונתו השנייה בשנת 2008).
הגבלת שתי תקופות הכהונה היא בתוקף גם אם אין תקופות הכהונה רצופות, זאת בשונה מההגבלה לגבי משרת ראש הממשלה שהייתה נהוגה בישראל במשך התקופה הקצרה שבה היה חוק הבחירה הישירה בתוקף.
הגבלת שתי תקופות הכהונה היא בתוקף לכל ימי חייו של הנשיא לשעבר, ושום תקופת צינון לא תכשיר אותו לחזור למשרת הנשיא (אף זאת בשונה ממה שהיה נהוג בישראל לגבי נשיא המדינה, קודם שהוגבלה כהונתו לקדנציה אחת בלבד).
תהליך הבחירה
השלב הראשון בתהליך הבחירה המודרני לנשיאות הוא הבחירות המקדימות ("פריימריס") שעורכות שתי המפלגות הגדולות (הדמוקרטית והרפובליקנית), ובהן נבחרים המועמדים לנשיאות. המועמד המנצח בוחר את מועמדו לתפקיד סגן הנשיא, ובהמשך נערכות הבחירות הכלליות לנשיאות (הנשיא וסגנו הם בעלי התפקידים היחידים שנבחרים ע"י כלל הציבור האמריקני - חברי הקונגרס נבחרים כנציגי מדינות, ובעלי תפקידים אחרים ממונים ע"י הממשל). מערכת הבחירות של שני המועמדים מתמקדת במדינות ה"מתנדנדות", בהן אין יתרון ברור למפלגה מסוימת. שיטת הבחירות איננה ישירה (לפי המספר הכללי של קולות הבוחרים) אלא אלקטורלית - מועמד שזכה ברוב הקולות במדינה מסוימת, זוכה בכל קולות האלקטורים של אותה מדינה. מספר האלקטורים בכל מדינה נקבע לפי גודל האוכלוסיה, ולכן יתכן מצב שבו מועמד זוכה ליותר קולות כלליים אך פחות קולות אלקטורליים, ולכן מפסיד בבחירות (כמו למשל במקרה אל גור, שהפסיד בבחירות 2000 לג'ורג' בוש). המדינות עם מספר האלקטורים הגדול ביותר הן קליפורניה (55), טקסס (34), ניו-יורק (31) ופלורידה (27).
סמכויות הנשיא
- הנשיא הוא ראש הממשל הפדרלי - הזרוע המבצעת. בארגונים הממשלתיים עובדים כ-4 מיליון אנשים, כמיליון מהם משרתים בכוחות המזוינים.
- במהלך כהונתו הנשיא עורך אלפי מינויים למשרות ממשלתיות, לרבות מינוי שופטים פדרליים. כל המינויים מאושרים בסנאט (הבית העליון של הקונגרס).
- לנשיא יש זכות וטו (ביטול) על החלטות וחוקים של הקונגרס.
- הנשיא הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים, ויכול לחתום על אמנות בינלאומיות (באישור הסנאט).
משכן הנשיא
המעון הרשמי של הנשיא ומשפחתו הוא הבית הלבן, שנמצא בשדרות פנסילבניה מספר 1600 בעיר הבירה וושינגטון. בית הנופש הרשמי שלו נמצא בקמפ דייוויד שבמדינת מרילנד (בסמוך לעיר וושינגטון).
מחליפים
מחליפו של הנשיא במקרה שהאחרון לא מסיים את תקופת כהונתו (בעקבות מוות, התפטרות, הדחה, חוסר יכולת לתפקד או כל סיבה אחרת) הוא סגן הנשיא. החוק האמריקני הגדיר רשימה של 17 בכירי ממשל, בסדר ההחלפה של תפקיד הנשיא בפועל:
1. סגן הנשיא
2. יו"ר בית הנבחרים
3. הנשיא הזמני של הסנאט (הנשיא הקבוע של הסנאט הוא סגן הנשיא)
4. שר החוץ
5. שר האוצר
6. שר ההגנה
7. שר המשפטים
8. שר הפנים
9. שר החקלאות
10. שר התעשייה והמסחר
11. שר העבודה
12. שר הבריאות
13. שר השיכון
14. שר התחבורה
15. שר האנרגיה
16. שר החינוך
17. השר לענייני חיילים משוחררים
שכר ותנאים
הקונגרס האמריקני הראשון (בשנת 1789) אישר להעניק לנשיא הראשון, ג'ורג' וושינגטון, שכר שנתי של 25 אלף דולר, אך וושינגטון (שהיה איש עשיר) סירב לקבל שכר. משנת 2001, השכר השנתי של הנשיא הוא 400 אלף דולר. הנשיא זוכה לשכר הגבוה ביותר במגזר הציבורי, ולכן השכר שלו מתעדכן בהתאם לשינויים במשק. שינויי השכר הבולטים:
- 24 בספטמבר 1789 - 25 אלף דולר
- 3 במרץ 1873 - 50 אלף דולר
- 4 במרץ 1909 - 75 אלף דולר
- 19 בינואר 1949 - 100 אלף דולר
- 20 בינואר 1969 - 200 אלף דולר
- 20 בינואר 2001 - 400 אלף דולר
הנשיא מתגורר עם משפחתו באחוזת הבית הלבן בוושינגטון, ולרשותו עומדים מטוסים מיוחדים מדגם בואינג 747 ("אייר פורס 1"). המכוניות הנשיאותיות הן לימוזינות משוריינות מתוצרת קדילאק, ולטיסות לטווחים קצרים משמשים מסוקים מיוחדים מדגם סי-קינג ("מארין 1").
הנשיא ומשפחתו נשמרים בכל עת ע"י אנשי השירות החשאי, שמלווים גם נשיאים לשעבר.
הטבות שניתנות לנשיאים לאחר סיום כהונתם: תקציב עבור לשכה וצוות עובדים, פנסיה חודשית (משנת 1958) ומימון להקמת ספרייה נשיאותית.
רשימת הנשיאים
בארצות הברית כיהנו 42 נשיאים. עם זאת, המניין מונה 43 נשיאים מאחר שהנשיא ה-22, גרובר קליבלנד שימש גם כנשיא ה-24.
#ג'ורג' ושינגטון (1789-1797)
#ג'ון אדמס (1797-1801)
#תומס ג'פרסון (1801-1809)
#ג'יימס מדיסון (1809-1817)
#ג'יימס מונרו (1817-1825)
#ג'ון קווינסי אדמס (1825-1829)
#אנדרו ג'קסון (1829-1837)
#מרטין ון-ביורן (1837-1841)
#ויליאם הנרי הריסון (1841)
#ג'ון טיילר (1841-1845)
#ג'יימס נוקס פולק (1845-1849)
#זכארי טיילור (1849-1850)
#מילרד פילמור (1850-1853)
#פרנקלין פירס (1853-1857)
#ג'יימס ביוקנן (1857-1861)
#אברהם לינקולן (1861-1865)
#אנדרו ג'ונסון (1865-1869)
#יוליסס סימפסון גרנט (1869-1877)
#ראת'רפורד בירצ'רד הייס (1877-1881)
#ג'יימס אברם גרפילד (1881)
#צ'סטר אלן ארתור (1881-1885)
#סטיבן גרובר קליבלנד (1885-1889)
#בנג'מין הריסון (1889-1893)
#סטיבן גרובר קליבלנד (1893-1897; זהה ל-22)
#ויליאם מקינלי (1897-1901)
#תאודור רוזוולט (1901-1909)
#ויליאם האוורד טאפט (1909-1913)
#תומס וודרו וילסון (1913-1921)
#וורן גמליאל הרדינג (1921-1923)
#ג'ון קלווין קולידג' (1923-1929)
#הרברט קלרק הובר (1929-1933)
#פרנקלין דלאנו רוזוולט (1933-1945)
#הארי ס. טרומן (1945-1953)
#דווייט דייויד אייזנהאואר (1953-1961)
#ג'ון פיצג'רלד קנדי (1961-1963)
#לינדון ביינס ג'ונסון (1963-1969)
#ריצ'רד מילהאוס ניקסון (1969-1974)
#ג'רלד רודולף פורד (1974-1977)
#ג'יימס ארל קרטר (1977-1981)
#רונלד וילסון רייגן (1981-1989)
#ג'ורג' הרברט ווקר בוש (1989-1993)
#ויליאם ג'פרסון קלינטון (1993-2001)
#ג'ורג' ווקר בוש (נבחר 2001)
קטגוריה:ארצות הברית
-
קטגוריה:משרות פוליטיות
ja:アメリカ合衆国大統領
ko:미국의 대통령
simple:President (United States)
th:ประธานาธิบดีแห่งสหรัฐอเมริกา
וירג'יניה
וירג'יניה, או בשמה המלא, הקהילייה של וירג'יניה, היא אחת מ-50 המדינות המרכיבות את ארצות הברית.
וירג'יניה, הנקראת על שמה של המלכה אליזבת הראשונה, אשר כונתה "The Virgin Queen", הייתה אחת מ-13 המושבות אשר מרדו בבריטניה ב-1776. היסטורית, וירג'יניה השתייכה לדרום, קרי העבדות הייתה מותרת בה. שטחה של וירג'יניה קוצץ שלוש פעמים לאורך ההיסטוריה שלה: פעם אחת ב-1790, עת חלק משטחה הועבר למחוז קולומביה (חלק מהשטח הוחזר לה ב-1847), פעם שנייה ב-1792 שבה טריטוריית קנטקי נהייתה למדינה עצמאית, ופעם שלישית במלחמת האזרחים האמריקאית, כאשר רוב המדינה הצטרף לקונפדרציה וחלקה הקטן נפרד ממנה ונשאר נאמן לברית. חלק זה הפך מהר מאוד למדינת וירג'יניה המערבית.
וירג'יניה ידועה לשמצה בזכות חוקים מוזרים שהיא מחוקקת:
כך, בשנות ה-50 מדינת וירג'יניה שבארה"ב אסרה על נישואים בין שחורים ללבנים. בני הזוג לאווינג, שנאלצו לעזוב את וירג'יניה, עתרו נגד חוקתיות החוק ובית המשפט העליון של ארה"ב פסל אותו בשל היותו גזעני.
כמו כן, בחוקי מדינת וירג’יניה קיים איסור על קיום מין אוראלי ואנאלי,
ותושבי המדינה יכולים לפי חוק לתבוע את סוחרי הסמים שלהם ולקבל פיצויים על הוצאות הגמילה והשיקום, כמו גם על עוגמת הנפש.
-
קטגוריה:מדינות ארצות הברית
ja:バージニア州
ko:버지니아 주
1775
אירועים
- 19 באפריל - נורית הירייה שנשמעה ברחבי העולם בקרב לקסינגטון וקונקורד, שפותח את מלחמת העצמאות האמריקנית
- 11 ביוני - לואי השישה עשר מוכתר למלך צרפת
- 15 ביוני - מלחמת העצמאות של ארצות הברית: ג'ורג' ושינגטון ממונה למפקד הצבא הקונטיננטלי.
נולדו
- 21 בינואר - אנדרה מרי אמפר פיזיקאי צרפתי.
- 16 בדצמבר - ג'יין אוסטן, סופרת אנגליה.
נפטרו
ראו גם
- 1775 בספרות
- 1775 במוזיקה
- 1775 בפוליטיקה
- 1775 במדע
----
- המאה ה-17 - המאה ה-18 - המאה ה-19
- 1770 1771 1772 1773 1774 - 1775 - 1776 1777 1778 1779 1780
קטגוריה:שנים
nb:1775
מלחמת העצמאות של ארצות הברית
מלחמת העצמאות האמריקנית נערכה בין השנים 1775 - 1783. זו הייתה המלחמה שבה השתחרר העם האמריקאי מהשלטון הבריטי הקולוניאלי. המלחמה נערכה במזרח ארצות הברית של היום, והסתיימה בכניעתו של חיל המצב הבריטי ביורקטאון, וירג'יניה. לאחר מכן נחתם כבר חוזה פאריס, בו הכירה בריטניה בעצמאותה של ארצות הברית.
הגורמים למלחמה
הסיבות המרכזיות לפרוץ המלחמה לא קשורות בהכרח בקשר ישיר לאירוע, אך היו להן השפעות ברורות זו על זו באופן שהוביל, בסופו של דבר, למלחמה. אלה הסיבות לפי סדר כרונולוגי והשפעתן ההדדית:
חוק מס הבולים
ארצות הברית
בשנת 1765 הטיל הפרלמנט הבריטי את "חוק הבולים" על המושבות האמריקאיות, אשר קבע כי כל מסמך רשמי או חוקי – עיתון, רשיון, חוזה שכירות וכדומה חייב להיות מבוייל. נטען לכאורה שהחוק הוא למען "הגנתן, שמירתן וביטחונן של המושבות", אך הוא קומם מתנגדים רבים, ביניהם ג'ון אדמס, שהופיע בתקופה זו לראשונה בזירה הפוליטית. לדעת המתנגדים, החוק נגד את רעיונות עידן האורות היות שלא נידון באסיפות המחוקקות של המושבות.
הטענה המרכזית של תושבי המושבות הייתה שאם הם חייבים לשלם מסים, הם זכאים לייצוג מלא בפרלמנט. בתקופה זו, אוכלוסיית ארה"ב מנתה שליש מאוכלוסיית בריטניה ומתן זכויות ייצוג למספר רב כל כך של אנשים היה משנה את המאזן הפוליטי בתוך בריטניה ולכן הבריטים סירבו לקבל את דרישתם. בעקבות החוק פרצו הפגנות נגד השלטון, סוכני הבולים הוכרחו לחזור לאנגליה, הוטל חרם על היבוא מבריטניה, הושחתו בולים ומעל הכל – הוקמו אגודות שהחלו להטיף לעצמאותן של המושבות מהאנגלים. לאחר שקונגרס חוק הבולים של המושבות החליט והודיע לאנגלים על סירוב לשלם מסים והפסקת קניית סחורות בריטיות אם לא ישותפו בהחלטות על מסים, החלו כמה מדינאים בריטים לתמוך באמריקאים (הבולטים בהם - ויליאם פיט ואדמונד ברק). בסופו של דבר בוטל החוק במרץ 1766 ע"י הפרלמנט הבריטי, אך הוא עדיין עמד על זכותו להטיל מסים כרצונו, וכך גם עשה.
לאחר שבשנת 1767 שיכנע בנג'מין פרנקלין את הפרלמנט הבריטי שאיש במושבות "אינו חולם על עצמאות" וגם הסביר על ההבחנה בין מכס למס, החליט הפרלמנט לקבל את הצעת שר הכספים הלורד טאונזנד להטיל מכס במושבות על נייר, כלי זכוכית וחרסינה, צבעים, עופרת ותה. תושבי המושבות ראו מכסים אלה כמסים מוסווים, והתקוממו. מושל מסצ'וסטס ניסה לפזר את "אסיפת המחוקקים", אך היא עדיין התקיימה. גם במקרה זה, הסיסמה הבולטת של המתנגדים הייתה "אין מיסוי ללא ייצוג" ("no taxation without representation").
טבח בוסטון
טינת העבר, בתוספת החוקים החדשים, הובילו להפגנות סוערות נגד הבריטים, ששיאן היה טבח בוסטון. ב-5 במרץ 1770 התנגשו אזרחים מפגינים בבוסטון עם חיל המצב הבריטי, וכתוצאה מכך נהרגו חמישה אזרחים. ג'ון אדמס ניצל את המאורע והגן על החיילים שהשתתפו בהתנגשות כדי לזכות בגמול מהבריטים. עקב האירוע הקשה מיהרה הממשלה הבריטית לבטל את המכסים, מלבד המכס על יבוא התה - "חוק יבוא התה".
מסיבת התה של בוסטון
למרות טבח בוסטון ותוצאותיו, המשיכו ההתנגשויות בין התושבים שהתמרדו נגד "חוק התה" לבין השלטונות הבריטים. אחד המוחים היה ג'ון הנקוק - סוחר שספינתו עוקלה בטענה להברחה. תגובתו ה"מרה" הייתה ארגון חרם על התה של "חברת מזרח הודו הבריטית" שיובא מסין. חרם זה הותיר את החברה עם מלאי גדול ללא סיכוי נראה לעין למוכרו, מכיוון שהיו מבריחים שהבריחו תה ללא מכס. כדי לפתור את הבעיה ולאפשר לחברה להתחרות במבריחים, פטר אותה הפרלמנט ממכס. במחאה, סרבו רוב הנמלים במושבות לאפשר את עגינת האוניות של החברה. לבסוף נמצא פתרון בדמות עגינת האוניות בנמל בוסטון תחת ליווי ספינות משמר בריטיות.
ב-16 בדצמבר 1773 עלו כ-60 תושבי בוסטון מחופשים לאינדיאנים, בהנהגתו של סמואל אדמס, על שלוש אוניות התה של החברה שהכילו תה, יום לפני פריקתן, וזרקו לים את כל תכולתן - 342 תיבות עמוסות בתה. האירוע, לשם שינוי, עבר בשקט יחסי וללא אלימות, אבל בתגובה סגרו הבריטים את הנמל עד שישולם חזרה שווי התה - 18,000 ליש"ט. בין האמריקאים אשר מחו נגד האירוע היה גם בנג'מין פרנקלין, שטען שיש להחזיר את הכסף ואף הציע להחזיר הכל לבדו (אגב, עד היום עדיין דורשת חברת התה הבריטית את החוב). האנגלים גינו את האירוע והחליטו להטיל "חוקי כפייה" נגד המתיישבים בכלל, ועל מסצ'וסטס בפרט:
- "חוק נמל בוסטון", שכאמור "נעל" את הנמל עד שיוחזר החוב.
- למלך ניתנה הזכות למנות חברים למועצת מסצ'וסטס, שעד אז היו נבחרי הציבור.
- הישיבות העירוניות יכלו להתקיים רק באישור המושל.
- למושל ניתנה הסמכות למנות ולפטר פקידים מחוזיים ושופטים.
- "חוק אכסון" שחייב את השלטונות המקומיים למצוא מעונות לחיילים הבריטים, והמושל היה רשאי לשם כך להחרים בתי מרזח, אכסניות וכדומה.
- "חוק קוויבק" אשר סיפח את התחומים שמצפון לנהר אוהיו למחוז קוויבק, כלומר לקנדה, ובכך מנע את התפשטותן של המושבות מערבה.
במקביל, הוגדל מספרם של החיילים במסצ'וסטס, והמושל הצבאי נעשה גם מושל אזרחי.
התפשטות ההתנגדות
תהליכים אלה עוררו את יתר המושבות להתגייס לעזרת מסצ'וסטס. כבר בסוף 1772, עוד לפני החלת החוקים, התקיימו ביוזמתו של סמואל אדמס ועדות תיאום בין המושבות על מנת להדק את היחסים ולארגן התנגדות משותפת לאנגליה. ביוזמתן של המדינות וירג'יניה ומסצ'וסטס נפתח ב-1774 בפילדלפיה קונגרס לא חוקי של המושבות (חוץ מג'ורג'יה), שישיבותיו התקיימו בסתר. בקונגרס נתקבלו החלטות מתונות של ג'ון ג'יי, שטען שיש להסדיר את הסחר עם בריטניה, אך עם זאת תבע "חופש לנו, בדיוק כמו לכם, ואז נהיה מאוחדים עמכם". כל זאת בלוויית איום שאם הממשלה הבריטית לא תענה לדרישותיהם, הם יטילו חרם על יבוא של סחורות אנגליות למושבות. הם הקימו לצורך כך רשת ועדות פיקוח במחוזות ובערים, ובינתיים החלו בגיוס חיילים. באנגליה סברו המלך והפרלמנט שיש לפתור את הבעיות במושבות בכוח.
המלחמה
קרב לקסינגטון וקונקורד
באפריל 1775, שלח הגנרל גייג' - מפקד הצבא ומושל מסצ'וסטס - גדוד לקונקורד כדי להחרים מחסני נשק. ב-19 באפריל ניפגש אותו הגדוד עם אנשי מיליציה, ליד העיירה לקסינגטון. בקרב שהתחולל ליד העיירה, הובס הכוח הבריטי והוכרח לחזור לבוסטון, שם הכריזה אסיפת המחוקקים על הגנרל כאויב המולדת. הייתה זו "הירייה שנשמעה ברחבי העולם".
ההתארגנות ותחילת הקרבות
לאמריקאים היו בעיות רבות: צבאם היה קטן יחסית לאוכלוסייה (90,000 איש נושאי נשק ו-17,000 חיילים מסודרים), זה היה צבא מתנדבים שחלקם הגדול לא היה מיומן, חוסר משמעת שפגע בהם במהלך הקרבות וגרם לעריקה, סכסוכים רבים בין המושבות עצמן, וגם בחברה עצמה היו "לויאליסטים" - מתיישבים אשר נותרו נאמנים לכתר הבריטי ואף ערקו לצבא הבריטי. יתרונותיהם, לעומת זאת, היו מועטים, ועיקרם היה ניסיונם של חלק מהמתנדבים בלוחמת גרילה נגד האינדיאנים. נגדם עמד הצבא הבריטי המיומן והגדול בהרבה, אשר היה חמוש היטב ושלט על דרכי הים ונתיבי האספקה. חסרונותיו של הצבא הבריטי היו המרחק הרב מבריטניה למושבות וסרבולו של צבא זה שהורגל ללחימה באירופה והתקשה להתחרות עם האמריקאים בלוחמת גרילה. מבחינה אסטרטגית ניסו הבריטים ליצור אזור הפרדה בין המושבות הצפוניות לדרומיות וכך לכבוש חלקים מהן, עד לכיבוש של כולן.
בתחילת המלחמה, למרות שהוכרחו לצאת מבוסטון, הייתה ידם של הבריטים על העליונה בזכות משלוח של 30 אלף שכירי חרב הסיאנים (שנקראו כך בשל מוצאם, הסה בגרמניה). לאחר שספג מפלה בברוקלין, ג'ורג' ושינגטון, שהוכרז במפקד כוחות המתיישבים, הוכרח לסגת מניו-יורק לעבר נהר הדלאוור, שם ספג עוד מפלה בפנסילבניה ע"י הגנרל קורנווליס שנחל הצלחות לאורך כל המלחמה, מה שהכריח את וושינגטון ואת הקונגרס לברוח מפילדלפיה. בהמשך היו לצבאותיו של ושינגטון עוד מפלות רבות, אך הוא הצליח להתגבר עליהן ולארגן את הצבא מחדש בחניית חורף בוואלי פורג' בעזרת קצין בשם פרידריך פון שטויבן – גרמני שדגל ברעיונות האמריקאים.
המפנה - קרב סרטוגה ותמיכת צרפת
ב-1777 נכנעו הבריטים לצבא האמריקאי, שגדל בעקבות מתנדבים חדשים שהצטרפו אליו, בקרב סרטוגה. קרב זה סימל את המפנה בחזית הצפונית, והיווה גורם מכריע לניצחון האמריקאים במלחמה.
מתחילת 1778 החלו בהדרגה מדינות אירופאיות לתמוך באמריקאים בעקבות התערבות הצרפתים, שבעצמם חתמו ברית עם המושבות בניצוחו של פרנקלין. התמיכה באה לידי ביטוי באספקת כסף, תחמושת, וצבא (שעזר לכבוש מחדש את פילדלפיה). אך בחזית הדרומית עדיין ניגפו האמריקאים. הישועה באה מצרפת, אשר שלחה ב-1780 6,000 חיילים לניו אינגלנד, לסיוע לכוחות האמריקאים בכיבוש הדרום. בינתיים, עיכב הצי הצרפתי את הכוחות הבריטים בניו יורק. וכך, ב-19 באוקטובר 1781, נאלצו הבריטים להיכנע ליד חצי האי יורקטאון, וירג'יניה לאחר קרב במקום ולעזוב את הערים הדרומיות הכבושות. לאחר מכן עוד נכבשה ניו יורק חזרה ללא עזרה צרפתית, והתנהלו קרבות במערב נגד האינדיאנים תומכי הבריטים.
חוזי השלום וההסכמים
אמנה ראשונית נחתמה ב-1782 ע"י פרנקלין, אדאמס, ג'יי ואחרים עם בריטניה, ובה נקבעו גבולותיהן של המושבות, אך הצרפתים לא הסכימו לתנאים הללו. סוף המלחמה היה עם חתימת חוזה פאריס שנחתם בוורסאי, ולפיו הבריטים נכנעו לאמריקאים. הצרפתים הסכימו לתנאי החוזה הזמני, ופלורידה ולואיזיאנה – שהיו בשליטת הספרדים – נשארו במעמדן זה ולא נכללו בגבולות החדשים.
תוצאות המלחמה
למלחמה היו תוצאות רבות, לחלקן יש השפעה משמעותית שניכרת עד היום:
- ארצות הברית זכתה בעצמאות ולימים הפכה למעצמה החזקה בעולם.
- ארצות הברית הייתה הראשונה בעולם שחוקקה חוקה, ובעקבותיה הלכו מדינות רבות.
- מלחמת העצמאות של ארצות הברית נתנה השראה למהפיכה הצרפתית, שגם היא בתורה הביאה לשינויים תרבותיים משמעותיים בעולם.
- במלחמת העצמאות יושמו לראשונה הרעיונות של תקופת ההשכלה שהגו ג'ון לוק ושותפיו.
ראו גם
- אנגליה
- ג'ורג' השלישי
- בנג'מין פרנקלין
- ג'ורג' וושינגטון
-
קטגוריה:העת החדשה
קטגוריה:מהפכות
קטגוריה:מלחמות
ja:アメリカ独立戦争
ko:미국 독립전쟁
1783
משתמש:Costello/בוט שנים
אירועים
- 4 ביוני - האחים מונגולפייה (Montgolfier) מדגימים את הכדור הפורח.
- 8 ביוני - הר הגעש לאקי באיסלנד מתפרץ במשך שמונה חודשים. 9,000 איש נהרגים ולאחר ההתפרצות מתפשט רעב במשך 7 שנים.
- 3 בספטמבר - מלחמת העצמאות של ארצות הברית מסתיימת: נחתם חוזה פריס בין בריטניה לארצות הברית.
- 21 בנובמבר - הטיסה הראשונה בכדור פורח שאינו מעוגן לקרקע מתבצעת בפריס.
נולדו
- 24 ביולי - סימון בוליבר, משחרר דרום אמריקה (נפטר 1830).
נפטרו
- 18 בספטמבר - לאונרד אוילר, מתמטיקאי שוויצרי
ראו גם
- 1783 בספרות
- 1783 במוזיקה
- 1783 בפוליטיקה
- 1783 במדע
----
- המאה ה-17 - המאה ה-18 - המאה ה-19
- 1778 1779 1780 1781 1782 - 1783 - 1784 1785 1786 1787 1788
קטגוריה:שנים
nb:1783
חוקת ארצות הברית
חוקת ארצות הברית היא החוקה העתיקה ביותר התקפה כיום. החוקה האמריקנית עברה 27 תיקונים מאז שהתקבלה, אך עיקריה נותרו בעינם.
החוקה הבסיסית
החוקה הוכנה בוועידה התחוקתית בפילדלפיה ב-1787 ואושררה על ידי תשע מדינות, כנדרש, ב-1788. היא החליפה את מסמך "תקנות הקונפדרציה" ששימש את ארצות הברית בשתים עשרה השנים הראשונות לקיומה העצמאי, שנמצא בלתי יעיל כבסיס חוקי לניהול ענייני המדינה ולקידום התפתחותה. החוקה החדשה ביססה מנגנון פדרלי המהווה מסגרת על לברית המדינות.
התמציתיות והקיצור שבהם כתובה החוקה עתידים לחולל פולמוס מתמיד וממושך על הדרך הנאותה לפרשה. פולמוס זה הגיע לשיאו באמצע המאה ה-19, ועל כף המאזניים נחה יכולתן של מדינות הצפון לבטל את העבדות בדרום. המאבק החוקתי הלוהט לא נפתר אז אלא בדמם של יותר מחצי מיליון צעירים אמריקניים, חללי מלחמת האזרחים.
תוצאות המלחמה וניצחון הצפון חיזקו את הפרשנות הריכוזית לחוקה, זו השואפת להגביר את זכויות הממשל והקונגרס על חשבון זכויות המדינות.
מילות הפתיחה המפורסמות של החוקה הן "אנו העם של ארצות הברית, במטרה ליצור ברית שלמה יותר, לבסס את הצדק, להבטיח שלום מבפנים, לערוב להגנת הציבור, לקדם את רווחת הכלל ולהגן על ברכות החירות, לנו ולצאצאינו אחרינו, מקבעים ומחילים חוקה זאת לארצות הברית של אמריקה".
במילים "העם של ארצות הברית" מצביעה החוקה על מקור סמכותה, הוא העם. על מילים אלו, המציגות את העם, ולא את המדינות, כריבון של האיחוד, התבססו אלו שחפצו לרכז את הכוח בממשל הפדרלי, שלפיהם הוא נציגו הישיר של העם האמריקני. ביטוי חשוב נוסף בפתיח החוקה הוא "לקדם את רווחת הכלל", זהו האזכור היחיד בחוקה ליכולתן של ארצות הברית, כמנגנון פדרלי, לחוקק חוקים שמטרתם הושטת סעד לבני המדינות.
החלקים הבאים של החוקה באו לבסס הפרדת הרשויות נוסח מונטסקיה, הפרדה שאינה שלמה. כוחו של הנשיא, המוסמך למנות שופטים פדרליים ולהטיל וטו על החלטות הקונגרס רב למדי.
הפרק הראשון לחוקה מחייב ייסודו של קונגרס בן שני בתים המורכב מסנאט ומבית נבחרים. הסנאט מורכב מנציגי המדינות, שלכל אחת מהן, קטנה כגדולה, יש אותו הייצוג (שני סנאטורים). בבית הנבחרים הייצוג יחסי. הסעיף הראשון מחייב את המדינות להשגיח על הבחירות הפדרליות, אך מסמיך את הקונגרס להתקין לכך תקנות. ב-1842 הנהיג הקונגרס את שיטת חלוקת המדינות למחוזות בחירה לקונגרס. בית המשפט העליון נדרש מאז כמה פעמים לדון בטיבם ובצדקתם של אופני חלוקה שונים.
כמה מסמכויותיו של הקונגרס מנויות בחוקה במפורש. ביניהן חשובות במיוחד סמכות הסדרת הסחר הבין מדינתי והבין לאומי, סמכות שהוזכרה רבות בהקשר למגבלות על היוזמה החופשית במאה ה-20, ולהתערבות בחקיקה הכלכלית הפנימית במדינות. שימוש כזה נעשה בו החל משנות השלושים של המאה.
הסעיף הראשון לחוקה אוסר גם חקיקה רטרואקטיבית ומחיל את הביאס קורפוס (מעצר רק בצו משפטי).
הפרק השני של החוקה עוסק ברשות המבצעת. בראש הרשות המבצעת עומד הנשיא, הנבחר יחד עם סגנו לקדנציה בת ארבע שנים. כמה שינויים חלו בו עם הדורות. התיקון ה-22 (1951) קבע שנשיא לא יכהן יותר משתי קדנציות (כבר קודם לכן היה מקובל כך, ורק הנשיא רוזוולט חרג מהמנהג).
בשני אופנים נדרש הסעיף השני לחוקה מאז החלתו. יש הרואים אותו כמגביל סמכויות הנשיא, כלומר כמונה את כל הסמכויות הניתנות לו, ויש הרואים אותו כמרחיב, כמונה רק מקצת מסמכויות הנשיא. את הנשיא ואת סגנו ניתן להדיח ברוב של שני שלישים במשפט הדחה בסנאט.
הפרק השלישי של החוקה עוסק ברשות השופטת. הרשות השופטת היא המוסמכת לפרש את החוקה ואת חוקי הקונגרס. הסמכות לפסול חוקים הנוגדים את החוקה לא ניתנה לה במפורש, אך נלקחה על ידה במשך השנים (ראו בית המשפט העליון של ארצות הברית).
הרשות השופטת מורכבת מבתי משפט תחתונים שיקים הקונגרס, אם ירצה, ומבית המשפט העליון, המוזכר בחוקה בפירוש, החוקה מבטיחה משפט מושבעים בתיקים פליליים. התיקון ה-11 הבטיח ששום מדינה לא תתבע בידי מי שאינו אזרח מאזרחיה. תיקון זה נחקק כתגובה לפסיקה הפוכה של בית המשפט אז.
הפרק הרביעי מבטיח כבוד משפטי הדדי בין המדינות. סעיף זה עומד במוקד הויכוח בארה"ב על הנישואים החד מיניים. מדינת מסצ'וסטס מכירה בנישואים כאלו, ולכאורה דבר זה מחייב גם את שאר 49 המדינות להכיר בהן, אם התקיימו במסצ'וסטס, מתוך כבוד לרישומים המשפטיים של מדינה זו. יש להניח שעניין זה יוכרע בבוא היום בבית המשפט העליון של ארצות הברית, אם לא תתוקן החוקה באופן שיגדיר נישואים כאיחוד בין גבר ואישה בלבד.
כן מבטיח הפרק הרביעי לחוקה שלא יופלו אזרחי מדינות במדינות אחרות, שפושעים יוסגרו, שכל מדינה תנוהל על ידי בית נבחרים, ושהקונגרס יוכל לקבל מדינות חדשות. טריטוריות שאינן מדינות ינוהלו במישרין על ידי הקונגרס.
לפני מלחמת האזרחים הורה סעיף זה גם כי על כל מדינה להסגיר עבד נמלט לאדוניו. אין כמו ציווי זה, שאף התנ"ך הסתייג ממנו אלפי שנים קודם, כדי להמחיש את הניגוד בין רטוריקת הזכויות של החוקה לבין מוסד העבדות המכוער שאותו היא אפשרה.
שינוי החוקה נדון בפרק החמישי. הוא אפשרי בהסכמת רוב של שני שלישים בכל אחד מבתי הקונגרס ועל ידי אשרור של בתי המחוקקים בשלושה רבעים מהמדינות.
הפרק השישי מבטיח את עליונות החוקה על חוקות המדינות ועל חוקיהן.
לבסוף, הפרק השביעי קובע שהחוקה תיכנס לתוקף רק לאחר שתאושר על ידי בתי המחוקקים או על ידי אסיפות פומביות ב-9 מבין 13 המדינות המייסדות.
עשרת התיקונים הראשונים - מגילת הזכויות
חוקת ארצות הברית מבטיחה, לעילא ולעילא, את זכויות המדינות, אך אינה אומרת דבר על זכויות הפרט. בתוך שנתיים נדרשו המכוננים להוסיף עשרה תיקונים לחוקה, הידועים כ"מגילת הזכויות". מגילת הזכויות אינה מתייחסת למדינות, אלא לשלטון הפדרלי, אך תחולתה הורחבה למדינות עצמן עם התיקון ה-14, שנחקק ב-1868.
התיקון הראשון מבטיח את חופש הדיבור, חופש הפולחן הדתי, חופש העיתונות, וחופש ההתכנסות. הוא מבטיח שהקונגרס ימנע מלחקק כל חוק "המבסס דת".
תיקון זה הוא אחד מהיותר שנויים במחלוקת בבית המשפט העליון, אחר שסביבו נסב הוויכוח על תפילות בבתי ספר, על הזכות לשרוף את הדגל, להפיץ פורנוגרפיה ועוד.
זכות אחרת השנויה במחלוקת, הזכות לשאת נשק, מובטחת בתיקון השני. לשונו של הסעיף מעורפלת משהו, וניתן לפרשו כאילו הזכות לנשיאת נשק מותרת רק במידה שבאה לסייע בהגנת המדינה, אך כיום אין פירוש זה מקובל, מה עוד שישנן שדולות חזקות המצדדות בנשיאת נשק חופשית.
הזכות שלא לשכן חיילים בבית מובטחת בתיקון השלישי. התיקון הרביעי מבטיח אדם מפני חיפושים בביתו ועיקולים, אלא במידה מוגבלת ומסיבה משפטית הולמת.
התיקון החמישי אוסר מעצר ללא הגשת כתב אישום, אוסר כפל ענישה, מגן על זכות השתיקה ומונע הרשעה עצמית ודורש הליך נאות של משפט לפני כל ענישה. גם הפקעת רכוש ללא פיצוי נאסרת בו. מאחר שהתיקון ה-14 חוזר ומצווה על "הליך נאות של משפט" לא ברור האם כלולים בתוכו גם שאר הזכויות המצויות כאן. יש לכך חשיבות מרובה שכן התיקון ה-14 מתייחס למדינות ולא רק לממשל הפדרלי.
הזכות למשפט פומבי ולמושבעים מוגנת בתיקון השישי והשביעי. התיקון השמיני מגן מפני קנסות וערבונות מופרזים ומפני ענישה "אכזרית ובלתי רגילה" (ישנה מחלוקת בשאלה האם עונש המוות הוא כזה). התיקון התשיעי מבהיר שמניית חלק מהזכויות אינה מונעת קיומן של אחרות השמורות בידי העם (בין השאר השתמשו בתיקון זה כדי להגן על הזכות לפרטיות, שאינה מוזכרת בפירוש בחוקה). התיקון העשירי מצהיר שהסמכויות שאינן לארצות הברית, הן למדינות ולעם, עוד הערה משמעותית למאבק בין זכויותיהן של המדינות לזכויות השלטון הפדרלי (זכויות הברית).
תיקונים נוספים לחוקה
- התיקון ה-11 (1795) מונע תביעת מדינות על ידי מי שאינם אזרחיהן.
- התיקון ה-12 (1804) משנה מעט את דרכי בחירת הנשיא וסגנו.
- התיקון ה-13 (1865) ביטל את העבדות.
- התיקון ה-14 (1868) אולי החשוב בתיקוני החוקה, דורש מהמדינות שלא לקצץ בזכויות התושבים,להעניק להם הליך נאות של משפט ושוויון גמור, וכן זכות הצבעה.
- התיקון ה-15 (1870) מבטיח זכות הצבעה לשחורים.
- התיקון ה-16 (1913) מאפשר מס הכנסה.
- התיקון ה-17 (1913) קובע שנציגי כל מדינה לסנאט יבחרו על ידי תושביה בבחירות, ולא על ידי בית הנבחרים של אותה מדינה, כפי שהיה לפני כן.
- התיקון ה-18 (1919) אסר משקאות חריפים (חוק היובש) ,בוטל על ידי התיקון ה-21(1933) .
- התיקון ה-19 (1920) העניק זכות הצבעה לנשים.
- התיקון ה-20 (1933) קיצר את תקופת ההמתנה מהבחירות ועד מינוי הנשיא החדש.
- התיקון ה-21 (1933) ביטול התיקון ה-18 לחוקה(חוק היובש).
- התיקון ה-22 (1951) מגביל את כהונת הנשיא לשתי כהונות.
- התיקון ה-23 (1961) מבטיח זכות הצבעה בבחירות לנשיאות לתושבי מחוז קולומביה (העיר וושינגטון ופרבריה, מקום מושב ממשלת ארה"ב), זכות שלא נהנו ממנה עד אז, משום שהם אינם כלולים בשום מדינה.
- התיקון ה-24 (1964) אסר התניית זכות ההצבעה בתשלום מיסים תקין.
- התיקון ה-25 (1967) עוסק בשרשרת הירושה במקרה של מות הנשיא, ומעניק לו את הזכות למנות ממלא מקום זמני.
- התיקון ה-26 (1971) הוריד את גיל ההצבעה ל-18 שנה.
- התיקון ה-27 (1992) מונע משינוי של שכר חברי הקונגרס לחול עוד באותו קונגרס המשנה אותו.
שלילת הזכויות המובטחות בחוקה
הזכויות המובטחות בחוקה נשללו מספר פעמים במהלך ההיסטוריה של ארצות הברית. לדוגמא:
- מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות
- כליאת היפנים בארצות הברית
קישורים חיצוניים
- [http://www.archives.gov/national_archives_experience/constitution_transcript.html הטקסט המלא של חוקת ארצות הברית]
- [http://www.archives.gov/national_archives_experience/bill_of_rights.html הטקסט המלא של תיקונים 10-1 לחוקה (מגילת הזכויות)]
- [http://www.archives.gov/national_archives_experience/constitution_amendments_11-27.html הטקסט המלא של תיקונים 27-11 לחוקה]
- [http://www.usembassy-israel.org.il/publish/constitution/p1.html תרגום לעברית של חוקת ארצות הברית], באדיבות אתר שגרירות ארה"ב בישראל
קטגוריה:ארצות הברית: חוק ומשפט
קטגוריה:ארצות הברית
קטגוריה:ארצות הברית: היסטוריה
קטגוריה:מדע המדינה
-
ja:アメリカ合衆国憲法
4 בפברואר
אירועים היסטוריים ביום זה
- 1789 - ג'ורג' ושינגטון נבחר לנשיאה הראשון של ארצות הברית.
- 1936 - דוד פרנקפורטר, מתנקש בדאבוס שבשוויץ בחייו של הדיפלומט הנאצי הבכיר וילהלם גוסטלוף.
- 1945 - החלה ועידת יאלטה
- 1968 - הצוללת אח"י דקר הוכרזה כנעדרת, כשעל סיפונה 69 אנשי צוות
- 1997 - אסון המסוקים, בו נהרגו 73 קצינים וחיילים
| | |
