:: wikimiki.org ::

הזיה

הזיה

הזיה (הלוצינציה) היא מצב שבו אדם חווה חוויה שאינה קיימת במציאות. ככלל, ההזיה היא תוצר של פעילות מוגברת של מערכת העצבים המרכזית.

הגורמים להזיות

- מצבים פסיכוטיים (שיכולים להיות תוצר של הפרעה נפשית, מחלת נפש או לחילופין שימוש בסמים פסיכואקטיבים (סמי הזיה). במקרים אלו נדרש טיפול פסיכיאטרי ע"י מתן תרופות בשילוב טיפול פסיכולוגי.
- מועקה נפשית או פיזית של האדם. ההזיה במקרה זה משמשת כמעין חוצץ בין האדם למציאות. מועקה נפשית המובילה ליצירת חוצץ בין האדם למציאות יכולה לעיתים לעורר פיצול אישיות.
- עלייה חדה בטמפרטורת הגוף עקב מחלה שמקורה בנגיף או בחיידק. העליה בחום הגוף בשילוב גורמים פיזיולוגיים נוספים הקשורים למחלה עצמה, גורמים לפעילות מוגברת של מערכת העצבים.
- שימוש בסמי הזיה ("הלוצינוגנים"). הזיות אלו לרוב מוגבלות לפרק הזמן של הימצאות הסם במערכת העצבים, אך לעיתים נמשכות גם לאחר שהסם עזב את הגוף. עם זאת, ייתכנו "פלאשבקים" שהם הופעות חוזרות ונשנות של הזיות או חלקי הזיות.

סוגי הזיות

דוגמאות להזיות הנגרמות עקב שימוש בסמים הן הזיות הקשורות בהופעת צבעים וצורות שונות שאינם נמצאים בקירבת האדם, שיחות עם דמויות שאינן קיימות במציאות או לחילופין עם יצורים או בני אדם קיימים אך שאינם נוכחים בשיחה, תחושת אופוריה המלווה ב"יכולות" כגון שמיעת צבעים, הרחת צלילים וראיית ריחות. הדבר קורה עקב גירוי מוגבר של מערכת העצבים שגורר אחריו פירוש מוטעה של המציאות, שיפוט לקוי של התנהגות והתרת עכבות. הסמים הנפוצים ביותר המשומשים לצורך יצירת הזיות הם LSD ואקסטזי שנחשבים לסמים פסיכואקטיביים חזקים במיוחד וכמו-כן פטריות שונות שמהן מופקים סמי הזיה כגון פסילוסיבין, Kava, Ayahuasca ומסקלין. סם הזייתי נוסף שנחשב ל"סם קל" הוא הגראס (גם: חשיש). במקרים מסויימים גם אלכוהול מסוגל לגרום להזיה. דוגמאות להזיות הנגרמות כתוצאה מהפרעות ומחלות נפשיות הן ארוטומניה שבה אדם הוזה כי אדם אחר מאוהב בו, ופרנויה, שהיא מחלת רדיפה שבה אדם הוזה כי הוא נרדף בידי אחר (למשל אדם המאמין כי ארגונים מחתרתיים מנסים להשתלט על מוחו על ידי השתלת שבבי רדיו בשיניו). כתוצאה מההזיה, האדם ההוזה מאבד קשר עם המציאות והוא חווה את פרי דמיונו כמציאות לכל דבר.

הזיה מול חלום

ההבדל בין הזיה לחלום טמון בכך שהחלום מתרחש בשלב מסוים בשלב החמישי והעמוק ביותר של השינה (שינת רע"מ), שבה לפעילות העצבית יש דפוס קבוע, וכאשר האדם מתעורר ממנו הוא מודע לכך שמדובר בדימיון. לעומת זאת, הזיה מתרחשת במצב של עירנות ומקורה בפעילות עצבית מוגברת ובלתי מבוקרת, ובסיום ההזיה, מתייחס אליה האדם כאל זיכרון אמיתי. במקרים פסיכיאטריים, הטיפול בהזיה הוא לרוב על ידי מתן תרופות שתפקידן לייצב את הפעילות העיצבית ואילו במקרים של שימוש בסמים ניתנת למטופל תקופה מסויימת "לחזור לעצמו" ובמידה ואינו מתאושש והתנהגותו הופכת לפסיכוטית הוא מופנה לקבלת טיפול פסיכיאטרי. קטגוריה:פסיכיאטריה ja:幻覚

מציאות

קיום, מציאות או יש הינו מושג פילוסופי המציין את סך כל הדברים המרכיבים את התודעה ואת ההתנסות שלה. היפוך הקיום, כלומר- גורם אשר אינו מהווה מרכיב של התודעה או של התנסויותיה, הינו בלתי-קיים, לא-כלום או אין (בניגוד לריק, שהוא מרחב קיים אך חסר גופים). שאלת הגדרת הקיום הינה השאלה המרכזית והמגדירה של הפילוסופיה, ממנה מסתעפות שאר השאלות. מונחים כגון מהות הקיום, משמעות הקיום ואחרים דומים להם הפכו למטבעות לשון מוכרות ונפוצות, שעניינן עיסוק צרוף בשאלות פילוסופיות. נהוג לציין כי מושג הקיום מורכב ממימד אובייקטיבי, כלומר - חיצוני לתודעה, קיים בזכות עצמו, למימד סובייקטיבי, כלומר - קיים בזכות תודעה המשיגה אותו. היחס בין האובייקטיבי לסובייקטיבי מורכב ביותר, והינו אחת השאלות הנוגעות בתחום הפילוסופיה. כמו כן, ניתן לחלק את הקיום לאפריורי, כלומר - מחויב מתוך הגדרת הקיום עצמו ואינו ניתן להפרדה ממנו, ופוסטריורי, כלומר - נובע מתוך ההתנסות בפועל של התודעה ועשוי באופן תיאורטי שלא להיות קיים או להיות שונה. למושג הקיום זיקה משמעותית למושג האמת. הגדרות האמת והקיום משתנות על-פי שדה השיח, אך הן תלויות זו בזו, והיחס ביניהן הינו תחום עיסוק נרחב של הפילוסופיה. שאלות הקיום הטהורות נידונו על-ידי פילוספים מרכזיים שונים, ביניהם פרוטגורס, סוקרטס ורנה דקארט. הזרם הפילוסופי המאוחר המשמעותי אשר עסק בשאלות הקיום הטהורות הינו האקזיסטנציאליזם, שמשמעו- "קיומיות".

קישורים חיצוניים

- [http://www.tapuz.co.il/blog/UserBlog.asp?folderName=ALEX555&EntryId=553368 על הקיום שמעיד על עצמו] - נפלאות התבונה והידיעה, תפוז בלוגים. קטגוריה:פילוסופיה

פסיכוזה

פסיכוזה: פסיכוזה הינה סימן פסיכיאטרי המעיד על הפרעה קשה בחשיבה. פסכיזה מתבטאת באחד או יותר מהסימנים הבאים: מחשבות שוא (דלוזיות), הזיות (הלוצינציות) והפרעות קשות בארגון החשיבה. פסיכוזה יכולה להיות סימן למחלת נפש (כגון סכיזופרניה) או בעיה גופנית, החל מהשפעת סמים (בעיקר LSD), דרך תופעות לואי של תרופות שונות וכלה בבעיות מוחיות שונות, כגון גידולים מוחיים, שטפי דם מוחיים ועוד. קבוצת הפסיכוזות כוללת הפרעות שקיימת בהן פגיעה בתהליכי החשיבה, התפיסה ובבוחן המציאות. אלה הן הפרעות קשות המחייבות לעיתים קרובות אישפוז בבית חולים פסיכיאטרי. הסובלים מפסיכוזה מכונים בלשון העם "משוגעים" או "חולי נפש". הפרעות פסיכיאטריות שכיחות הגורמות לפסיכוזה הינן סכיזופרניה, והפרעות במצב הרוח כגון דיכאון פסיכוטי או מאניה פסיכוטית.

ראו גם

מחלות נפש קטגוריה: פסיכולוגיה

הפרעה נפשית

הפרעה נפשית, או הפרעות פסיכולוגיות (psychological disorders) הוא מונח בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, המשמש בסיווג התנהגויות על ציר הנורמליות - אבנורמליות. קשת רחבה של התנהגויות סוּוגו על ידי הפסיכולוגיה כאבנורמליות (סוטות מן הנורמה). סיווג זה השתנה עם השנים, ויתכנו בו הבדלים בין תרבויות. העיסוק בנושא בעייתי במיוחד, שכן הוא טעון משמעויות במגוון תחומים, משמעויות הנושאות עימן השלכות חברתיות, פוליטיות, מוסריות, דתיות ועוד. הסיווג להפרעות נפשיות הנפוץ בקרב מרבית העוסקים בבריאות הנפש בארצות-הברית הוא הגירסה הרביעית של ה DSM. קטגוריה:פסיכולוגיה
-

סמים

סם הוא חומר המשנה את תפקודו הרגיל של הגוף. גם תרופה היא סוג של סם, אולם סמים בהקשרם הנפוץ הם חומרים שאינם משמשים לריפוי מחלות אלא לשינוי מצב הרוח, המרצת הגוף, הרדמתו וכדומה. הם עושים זאת על ידי הצפת המח והשפעה על התהליכים שבו. סוגי הסמים השונים משפיעים על איזורים שונים במוח, אך רובם ככולם משפיעים (בצורה עקיפה או ישירה) גם על המערכת המזולימבית (מערכת התגמול). מערכת זו מכילה כמה אזורים במוח, והיא האחראית להרגשת התגמול המתקבלת בעקבות סיפוק דחף ראשוני (כגון מזון, שינה ומין). הסמים מפעילים את המערכת ביתר שאת על ידי הצפתה בנוירוטרנסמיטור בשם דופמין, ובכך מביאים לתחושה מתגמלת בעקבות השימוש, ולחיפוש כפייתי אחרי מנת הסם הבאה.
מזון אינו נחשב כסם, אך ישנם סמים כמו אלכוהול וקפאין שיכולים להוות מרכיב במזון. הסמים יכולים להיות חומרים כימיים (סנטטיים) או טבעיים (המופקים מצמחים).

שלבי ההתמכרות

התמכרות ההתמכרות מתרחשת בכמה שלבים:
- התנסות- המפגש הראשוני בין הגוף לסם. השלב מתאפיין בהשתוקקות הולכת וגובהת להשתמש בסם.
- שימוש קבוע- האדם מתרגל למנת סם קבועה אותה הוא מוכרח להשיג בהפרשי זמן קבועים.
- פרה התמכרות- המח מתחיל לפתח סבילות לסם, כדי לנסות ולהתמודד עם הצפתו. האדם מתחיל להגביר את מנת הסם כדי להגיע שוב לתחושה שחש לפני הסבילות.
- התמכרות- האדם תלוי לחלוטין בסם. הפסקה של השימוש תביא לתגובות נפשיות (כגון דיכאון וזעם) ופיזיות (כגון רעידות וכאב).

מעמד חוקי

ברוב מדינות העולם השימוש בסמים מוגבל עפ"י חוק, בישראל נקרא חוק זה פקודת הסמים המסוכנים:
- סמים בלתי חוקיים - חלק ניכר מהסמים אסור לשימוש מסיבות בריאותיות, נורמטיביות ודתיות. השימוש הרווח במושג 'סמים' מתייחס לקבוצה זו. חלק מהסמים האסורים מותרים לשימוש למטרות רפואיות עפ"י הוראת רופא, לדוגמא מורפיום וחלקם אסורים לכל שימוש שהוא, לדוגמא LSD. הקנאביס הוא הסם הבלתי חוקי הנפוץ ביותר.
- סמים מותרים תחת פיקוח - סמים שהשימוש בהם מותר אך מוטלות מגבלות על הסחר, השיווק וגילם המינימלי של המשתמשים. הטבק, שהוא גם הסם הנפוץ ביותר בעולם (פרט לקפאין), הוא הנציג הבולט של קבוצה זו. במקום השני בשיעור השימוש נמצא האלכוהול, שמותר ברוב מדינות העולם (לרוב אסור במדינות מוסלמיות).
- סמים ללא פיקוח -
- סמים שמהווים חלק ממזונות נפוצים והשימוש בהם נורמטיבי ונרחב - בעיקר קפאין (המהווה מרכיב בקפה, תה, שוקולד ועוד).
- חומרים כימיים שאינם מיועדים לשמש כסם, אך יש העושים בהם שימוש חריג. לדוגמא: פריאון, GHB, דבק מגע, ממיסים.
- סמים הדומים בתכונותיהם הפסיכואקטיביות לחומרים מקבוצת הסמים האסורים אך לא הוגדרו ככאלה בשל נדירות השימוש בהם או קיומו בקרב קבוצה אתנית מצומצמת בלבד, כמו גת למשל.
- סמים בלתי-מוכרים - לאחרונה הופיעו בישראל מספר חומרים המשמשים כסמים שאינם ידועים למשרד הבריאות ולמשטרה (כיום חלקם כבר נמצאים תחת בדיקה). בדרך כלל, אחרי חצי שנה או שנה של שיווק, הסמים הבלתי מוכרים נכנסים לפקודת הסמים והופכים לבלתי חוקיים, מה שקרה לחגיגת למשל.

סיווג עפ"י מטרת שימוש

ברשימה מופיעים הסמים בשמם הנפוץ ולא בשמם המדעי, כלומר יופיע "אקסטזי" ולא MDMA.
- תרופות
- סמים מעוררים (חלקם, כמו קוקאין או ספיד, יכולים לשמש גם כמשני תודעה).
- טבק
- ניקוטין
- קפאין
- קוקאין
- קראק
- ספיד
- ריטלין
- סמים ממריצים
- סטרואידים אנאבוליים
- סמים מדכאים ומרדימים
- אלכוהול
- ברביטורטים
- ואליום
- נרקוטיים (משככי כאבים) (גם חלק ממשככי הכאבים יכולים לשמש כמשני תודעה).
- אספירין
- אופיום
- מורפיום
- קודאין
- הרואין
- סמים הלוצינוגניים (משני תודעה- סמים שמשמשים להשפעה על התפיסה, החשיבה, התחושה וההתנהגות, גורמים להזיות)
- אקסטזי
- LSD
- (סם)DMT
- pcp ("אבק מלאכים")
- פטריות הזייה
- פיוטה
- דטורה
- סלוויה דיווינורום
- קטמין
- קנבואידים: קבוצה זו נחשבת לתת קבוצה בתוך קבוצת ההלוצינוגנים.
- מריחואנה
- חשיש
- אינהלנטים: סמים גזיים. תת קבוצה נוספת בתוך קבוצת ההלוצינוגנים.
- נייטרוס ("גז צחוק") - משמש בתחום הרפואה לאילחוש והרדמה.
- פריאון (גז מזגנים).
- פטרוליום (תכשירי נפט) - משמש בתחום התעשייה (לייצור חומרים כגון פלסטיק ודלק).

אתרים בנושא סמים, התמכרויות וגמילה

- [http://www.narkisim.com/ נרקיסים] - אתר בעברית ובאנגלית המביא מידע על כל סוגי הסמים. מוקדש לבעיית ההתמכרות לסמים, תוך ביקורת חברתית והצעות לשיפור המצב.
- [http://www.ilanot.org/ בית אור אביבה - אילנות] - הקהילה הטיפולית הראשונה בישראל, מפעילה העמותה 2 קהילות טיפוליות והוסטלים, ונותנת מענה ל 150 איש. בקהילת אילנות פועלת גם [http://ilanot.org/yehida.htm יחידה לטיפול האמהות]מכורות וילדיהן.
- [http://www.erowid.org/ ארוויד] - אתר המכיל מידע מקיף על סוגים שונים של סמים.
-

פסיכיאטריה

פסיכיאטריה היא ענף של הרפואה המנסה לפתור מחלות ובעיות פסיכופתולוגיה בתחום נפש האדם, בין השאר באמצעות טיפול תרופתי בנוסף לשיטות פסיכותרפיה שונות ושילוב של סיעוד,עבודה סוציאלית וריפוי בעיסוק. העוסק בענף זה קרוי פסיכיאטר, והוא לומד רפואה ככל רופא אחר, ולאחר מכן עובר התמחות בפסיכיאטריה. בשנים האחרונות הגישה השלטת הינה של הפסיכיאטריה הביולוגית המטפלת על ידי פסיכופרמקולוגיה.

ראו גם

- פסיכולוגיה
- מחלות נפש
- הפרעה נפשית

קישורים חיצוניים

- [http://www.seri-levi.com/word/psicta.doc פסיכיאטריה ותרבות מאת יורם בילו]

לעיון נוסף

- אליצור,טיאנו ,מוניץ ונוימן , פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, הוצ' פפירוס. קטגוריה:פסיכיאטריה קטגוריה:רפואה קטגוריה:פסיכולוגיה ja:精神医学

תרופות

תרופה היא חומר כימי או סינתטי המשפיע על התא החי ומשנה את פעילותו לכיוון של זירוז או עיכוב תהליכים.

מאפייני התרופות

ישנם שני סוגים נפוצים של תרופות. האחד מיועד לטיפול במחלות, ואילו השני משמש לשינוי מצב רוחו של המטופל. הסוג השני ידוע יותר בציבור בשם סמים. יש לציין כי כל תרופה היא סם, אך לא כל סם הוא תרופה, הואיל ותרופה אמורה לטפל במחלה כלשהי או בסימפטומים שלה, כאשר הסם נצרך בעיקר למטרות של הנאה עצמית קצרת מועד. רוב התרופות מטפלות רק בתסמיני המחלות, ואינן גורמות לריפוי מלא. תרופות מעטות, יוצאות מהכלל, יודעות "להרוג", ובכך גם לרפא. למשל, התרופות האנטיביוטיות לסוגיהן מחסלות מיקרואורגניזמים, והכימותרפיה לסוגיה מחסלת תאים שמתחלקים מהר ללא בקרה. אלו הן תרופות יוצאות מהכלל שתופעות לוואי בצידן. תרופה כנגד כאב ראש, למשל, רק מסייעת לטיפול בכאבים או מקלה אותם, מפני שאין ריפוי מלא. למחלות אחרות נותנים בדרך כלל תרופות לאורך זמן בלתי מוגבל. כך התרופות להורדת כולסטרול גבוה, כך התרופות להפחתת לחץ דם, כך תרופות למחלת הסוכרת, כך תרופות למחלת לב ועוד. התרופות ניתנות לעתים למשך כל חיי החולה, מפני שהן אינן מרפאות, הן מטפלות בסימפטומים.

מעבר התרופות מהפה אל יעדן

כאשר התרופה נלקחת דרך הפה מתרחש התהליך הבא: התרופה מגיע מהפה אל הקיבה, משם היא עוברת אל הכבד, שם היא עוברת תהליכים שונים וממנו אל מחזור הדם. כעת, ממחזור הדם היא עוברת לקולטן (רצפטור) הקולט את התרופה. בכבד יש אנזימים "המעבדים" את התרופה.

תרופות ויונקים (או תינוקות)

התרופה הניתנת ליונקים היא תרופה במינון נמוך, מכיוון שהתהליכים של האנזימים בכבד ובשפה מקצועית: "הפעילות אנזימטית" לא בשלה דיה לעיבודן של תרופות במינונים גבוהים.

פיתוח וייצור תרופות

תהליך פיתוחה ואישורה של תרופה חדשה הוא תהליך יקר וממושך, בעיקר בגלל תהליך הבדיקות היסודי (ניסויים קליניים), הנחוץ כדי לוודא שהתרופה אינה מסוכנת למשתמשים בה. מקרה מפורסם של תרופה שגרמה נזק כבד הוא זה של התלידומיד בשנות השישים, תרופה שנועדה למנוע בחילות, אך נטילתה בידי נשים הרות הביאה ללידת ילדים קטועי איברים. בעולם שני גופים מרכזיים העוסקים באישור תרופות - הFDA האמריקאי וה-EDMA האירופי. בנוסף נערכים מבחנים קליניים לשם אישור תרופות ביפן ובמידה קטנה יותר בדרום קוריאה. לגבי אירופה יש הסדר מיוחד המאפשר לעקוף את ה-EDMA לאישור תרופה על ידי משרדי הבריאות הלאומיים (הרבה חברות תרופות נוטות לרשום תרופת בדנמרק בזכות חוקיה הפשוטים יחסית). מאחר שה-FDA אינו מחויב להחלטות אירופיות, נוטים יצרני התרופות לענות על הקריטריונים הן של הרשויות האירופיות והן ה-FDA. מאחר ובישראל לא מנוהלים ניסויים קליניים גדולים, תרופה מאושרת לשימוש בישראל רק אם היא אושרה על ידי ה-FDA, האיחוד האירופי או יפן (לפעמים מחייבת ישראל את החברה המייצרת לשינוים מסויימים כמו שינוי שם התרופה או העלון לצרכן). ייצורן של תרופות נעשה בתעשייה הפרמצבטית, שבחינתה נחלקות התרופות לשני סוגים:
- תרופות אתיות, שהן תרופות מוגנות פטנט, שרק מי שפיתח אותן רשאי ליצרן. הגנת פטנט על תרופה נמשכת עשרים שנה מיום רישום הפטנט, שבהן מספקת ההגנה למפתח התרופה את היכולת להחזיר לעצמו את ההשקעה בפיתוח התרופה (למעשה, כתריסר שנים חולפות מיום רישום הפטנט ועד תחילת השיווק הסדיר של התרופה, כך שליצרן התרופה נותרות רק כשמונה שנים של בלעדיות).
- תרופות גנריות, שהן תרופות שהגנת הפטנט עליהן הסתיימה, ולכן כל יצרן רשאי ליצר אותן. בישראל תעשיית תרופות מפותחת למדי, ומרבית תפוקתה כוללת תרופות גנריות. יצרני התרופות הבולטים בישראל הם:
- טבע
- תרו
- דקסון
- אגיס

מכירת תרופות

רכישת מרבית התרופות מצריכה מרשם של רופא, אולם ישנן תרופות הנמכרות גם ללא מרשם רופא. בישראל מותרת מכירת תרופות רק על-ידי רוקח בבתי מרקחת. החל מחודש פברואר 2005 תותר מכירתן של תרופות ללא מרשם גם שלא על-ידי רוקח, בבתי מרקחת ובחנויות אחרות.

ראו גם

- פרמקולוגיה - חקר התרופות והשפעתן
- רפואה
- אפקט פלסבו
- ניסוי קליני
- קטגורית התרופות בויקיפדיה

קישורים חיצוניים

- [http://www.infomed.co.il/medIndex.asp אינדקס תרופות], באתר Infomed
- [http://www.miok.co.il/medicine_index.asp?md=9&sm=11&tm=911&type=art מדריך התרופות], באתר miok.
- [http://www.health.gov.il/download/forms/a2611_otc-knesset.doc תקנות הרוקחים (מכירה של תכשיר בלא מרשם שלא בבית מרקחת או שלא בידי רוקח), התשס"ה–2004], באתר משרד הבריאות
-

נפש

נפש, נשמה, היא המעגל הפנימי של ה"אני", המוקף רגשות, תכונות, זכרונות, יכולות פיזיות, אישיות וכדומה. על תיאוריית הנפש לפי זיגמונד פרויד, ראו בהרחבה בערך מודל הנפש הפרוידיאני. בספרי היהדות מוגדרת הנפש כחלק אלוהי ממעל שניתן עם הנשמה לאדם ראו גם בערך הבעיה הפסיכופיזית.

לקריאה נוספת

- מארק סולמס ואוליבר טרנבול, המוח ועולם הנפש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.

טמפרטורה

טמפרטורה היא גודל פיזיקלי שנועד לכמת את מה שבאופן אינטואיטיבי אנו מבינים כ"חם" ו"קר". מבחינה פיסיקלית הטמפרטורה הינה גודל המבטא את "רמת התנועה" של חלקיקי החומר ומהווה מדד לאנרגיה הקינטית של החלקיקים.

הגדרות שונות לטמפרטורה

לטמפרטורה היו במהלך ההיסטוריה מספר הגדרות שונות, שבדיעבד אפשר להראות את האקוויוולנטיות שלהן:

טמפרטורה תרמומטרית

ההגדרה הראשונה לטמפרטורה היא הגדרה תרמומטרית, כלומר הגדרה שמנצלת מדידת תכונה מסויימת של החומר, שמשתנה עם הטמפרטורה, וכיולה בעזרת טמפרטורות ידועות. כך למשל הגדירו את הטמפרטורה בעזרת התרמומטר המוכר לנו שמנצל את תכונת ההתפשטות של החומר עם עליית הטמפרטורה, וקביעת סולם בו ידועות טמפרטורות מיוחדות. אנדרס צלזיוס קבע ב-1742 את סולם הטמפרטורה שלו כך ש 0 מעלות יציינו את רתיחת המים ולעומת זאת 100 מעלות את קפיאתם. רק לאחר מותו, הוחלף כיוון הסולם. דבר זה מדגיש את שרירותיות הטמפרטורה התרמומטרית. אין משמעות פיזיקאלית אמיתית לאפס של הסולם. גם החלוקה למעלות היא בעייתית, אם לא מובטח שהשינוי בגודל הנמדד (כמו גובה הנוזל בתרמומטר) אכן פרופורציונאלי לטמפרטורה ה"אמיתית".

טמפרטורה תרמודינמית

התרמודינמיקה, שהתפתחה במאה ה-19, קושרת את הטמפרטורה למעבר חום אנרגיה תרמית. חום יזרום באופן ספונטאני מגוף "חם" לגוף "קר" עד אשר שתי המערכות יגיעו לאיזון ויימצאו בשיווי משקל תרמי. לפיכך מגדירים את הטמפרטורה כך שגופים שנמצאים בשיווי משקל תרמי נמצאים באותה טמפרטורה. אם חום זורם מגוף א' לגוף ב', גוף א' יהיה בטמפרטורה גבוהה יותר. כאשר נוסף חום לגוף מסויים, הטמפרטורה שלה עולה. וכאשר הוא מאבד חום, הטמפרטורה שלו יורדת. מבחינה פורמאלית, הטמפרטורה מוגדרת בעזרת השינוי הרוורסבילי בחום, והשינוי באנטרופיה – מושג שהומצא בשביל להסביר את התכונה של חום לזרום מגוף בעל טמפרטורה גבוהה לגוף בעל טמפרטורה קרה. ההגדרה היא: :

T = \frac

. פיתוח הגדרה זו לטמפרטורה נבע במידה רבה מחקירת מנוע קרנו – מודל תיאורטי למנוע המנצל מעבר חום בין מאגר חם למאגר קר בשביל לייצר עבודה, ביעילות הגבוה ביותר האפשרית באופן תיאורטי. כאשר יש מערכת בה האנטרופיה היא פונקציה של האנרגיה, הטמפרטורה ניתנת על ידי: :

\frac = \frac

. יש לשים לב שהטמפרטורה היא גודל אינטנסיבי, כלומר אם ניקח שני גופים בעלי אותה טמפרטורה ונחבר אותם, הטמפרטורה בגוף המחובר תהיה אותה הטמפרטורה כמו בשני החלקים שהרכיבו אותו. זאת בניגוד לחום שהוא גודל אקסטנסיבי: כמות החום האצורה בגוף שמורכב משני גופים שווה לסכום כמויות החום האצורות בכל אחד מהגופים.

הטמפרטורה במכניקה הסטטיסטית

במכניקה הסטטיסטית ניתן להשתמש בהגדרות הטמפרטורה של התרמודינמיקה. אולם בנוסף נחשפות עוד תכונות של הטמפרטורה, שנותנות מושג יותר עמוק על טבעה. הטמפרטורה פרופורציונית לאנרגיה התרמית הממוצעת לדרגת חופש. כך בגז אידאלי חד אטומי, הטמפרטורה שווה לשני שליש האנרגיה האנרגיה הקינטית הממוצעת של כל אטום. התפלגות בולצמן מראה פן נוסף של הטמפרטורה.

טמפרטורת החדר

נקבעה באופן שרירותי על 25 מעלות צלזיוס. המושג משמש בתגובות כימיות.

יישומים

הטמפרטורה היא גודל ותכונה נפוצה מאוד במדע. כמעט כל תחומי המדע עושים שימוש בתכונה זו וחוקרים אותה, ביניהם כימיה, ביולוגיה, פיזיקה ועוד. תכונות פיזיקליות רבות, כגון מצב צבירה, לחץ, צפיפות, והולכה חשמלית תלויות בטמפרטורה. הטמפרטורה משחקת תפקיד חשוב גם בקביעת הקצב והאופן שבו תגובות כימיות מתרחשות. זוהי הסיבה שבגללה לגוף האדם ישנן מספר מערכות הדואגות לכך שטמפרטורת הגוף תישאר 37 מעלות צלזיוס, שינוי בטמפרטורה זו עלול לגרום לתהליכים מזיקים ותוצאות לא רצויות.

ראו גם

- יחידות מידה לטמפרטורה
- האפס המוחלט קטגוריה:פיזיקה קטגוריה:תרמודינמיקה ja:温度 ko:온도 th:อุณหภูมิ

מחלה

) שהביאה למותם של מיליוני בני אדם בימי הביניים]] מחלה היא פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף או הנפש. מחלות יכולות להיגרם כתוצאה מגורם פנימי, כגון פגם גנטי או שינוי כרוני בגוף, או כתגובה לגורמים חיצוניים, כגון חיידקים, נגיפים, או טפילים אחרים. גורמים חיצוניים אינם בהכרח יצורים חיים; קרינה ותרכובות שונות (כגון עופרת, ציאניד ושלל רעלים אחרים) מהוות דוגמאות לכך. מחלה נבדלת מטראומה; זו מוגדרת כפגיעה פיזית בגוף המגיעה מבחוץ. טראומה הינה כמעט תמיד מהירה ורגעית: פציעה, כוויה, חנק. במחלות רבות אמנם קיימת פגיעה פיזית בגוף (למשל: הסתיידות העורקים, סיסטיק פיברוזיס), אך זאת נובעת מגורמים פנימיים. במחלות אצל בני אדם מטפל רופא או כל בעל מקצוע מתחומי הרפואה השונים, ובמחלות של בעלי חיים מטפל וטרינר. גם צמחים סובלים ממחלות רבות; אלו נחקרות בתחום הבוטניקה. גורמים שונים, בעיקר נגיפים ומוטציות, פוגעים אף בחיידקים, פטריות ופרוטיסטים, אם כי למצבים אלו לא מקובל להתייחס כאל "מחלות". מספר ענפים בביולוגיה וברפואה חוקרים את המחלות:
- פתולוגיה חוקרת באופן כללי את דרכי פעולתן של המחלות.
- פתופיזיולוגיה - ענף משנה של הפתולוגיה - חוקרת את השתלשלות הארועים המביאה להופעת תסמיני המחלה, ואת הדרכים בהן משפיעים גורמי מחלה שונים על תפקוד הגוף.
- אפידמיולוגיה חוקרת את המחלות המדבקות.

מהלך ומשך המחלה

את המחלות ניתן למיין לפי מספר שיטות. אחת האינטואיטיביות שבהן היא מיון לפי משך המחלה:
- מחלה אקוטית (חריפה): מחלה המתפרצת לפתע, המלווה בסימפטומים בולטים, ובדרך-כלל חולפת מהר. המצב שלאחר תקופת המחלה נקרא החלמה. אם המחלה החריפה נשנית היא קרויה מחלה חוזרת.
- מחלה כרונית (ממושכת): מחלה אותה נושא החולה במשך זמן רב, לעתים כל חייו. במחלה זו המצב קבוע למדי ברוב הזמן. התפרצות אקוטית עלולה להתרחש מדי כמה זמן; תקופות רגיעה נקראות הפוגות. ניתן להבחין בשני סוגים של מחלה כרונית: :
- מחלה פרוגרסיבית (מתקדמת): לאחר ההפוגה עלולים להתפתח סימפטומים חריפים. :
- מחלה מתמידה: מחלה כרונית שאינה מתקדמת. את מצבי הביניים שבין מחלה חריפה למחלה ממושכת מגדירים כמחלות תת-חריפות או תת-ממושכות.

סוגי מחלות

מחלות פוגעות בגוף בצורות שונות. במקרים רבים פועלים כמה מנגנונים יחדיו לגרימת תסמיני המחלה. סוגים שונים של מחלות אף מטופלים באופנים שונים. נביא כמה דוגמאות:

מחלות תורשתיות

סיסטיק פיברוזיס ופנילקטונוריה הן מחלות תורשתיות; בכל תאי גופו של החולה קיים גן פגום בחומר התורשתי, הגורם לייצורו של חלבון פגום. החלבון גורם לפעולה משובשת של התאים, המביאה (בשתי מחלות אלו) להצטברות הרסנית של חומרים מזיקים בגוף וכתוצאה מכך להרס רקמות (בסיסטיק פיברוזיס - בעיקר בריאות, בפנילקטונוריה - במוח). כיום עומד מספר המחלות הגנטיות הידועות על כ-4,000; אולם סביר להניח שמחלות רבות שמקורן ואופן הופעתן טרם ידוע הינן למעשה גנטיות. טיפול: רוב המחלות הגנטיות הינן חשוכות מרפא, כיוון שהפגם מצוי בכל תאי הגוף, דבר ההופך את תיקונו לכמעט בלתי-אפשרי. הקלה מסוימת ניתן להעניק באמצעות טיפול סימפטומלי (טיפול המתמקד בהקלת תסמיני המחלה, מבלי להילחם בגורם המחלה; חולי סיסטיק פיברוזיס, למשל, נוטלים תרופות הממיסות את הריר שהצטבר ומביאות להקלה בנשימה) או באמצעות הימנעות מגורמים מסוימים (מזונות, למשל) המחמירים את המחלה (חולי פנילקטונוריה, למשל, נמנעים ממאכל מזונות המכילים את חומצת האמינו פנילאלנין; זהו החומר שתאי הגוף אינם מסוגלים לפרק ואשר עקב כך מצטבר במוח).

סרטן

סרטן הוא למעשה שמן של כמאה מחלות שונות; המשותף לכולן: חלוקה מהירה ובלתי-נשלטת של תאים בגוף. התרבות זאת נגרמת עקב שיבוש במנגנון הביוכימי המפקח על חלוקת התא. הגורמים לשיבוש זה מגוונים: לעתים הוא נגרם על-ידי מוטציות (ולפיכך מהווה הסרטן לעתים מחלה תורשתית), לעתים על-ידי חומרים מזיקים החודרים לגוף (כגון אזבסט וניקוטין הקיים בסיגריות) ולעתים על-ידי טפילים, כגון נגיפים מסוימים. טיפול: עדיין לא קיים טיפול הגורם לתאים סרטניים להפסיק להתחלק. הטיפולים הקיימים מתמקדים, אם כך, בהרס מוחלט של הרקמה הסרטנית (באמצעות קרינה או תרופות) או בהסרתה (באמצעות ניתוח).

מחלות זיהומיות

קרינה]] דיזנטריה ושפעת נגרמות על-ידי טפילים: חיידק או פרוטיסט (אמבה) בדיזנטריה ונגיף בשפעת. הטפילים מתרבים בגוף ותוך כדי כך מפרישים רעלנים אשר משבשים בדרכים שונות את פעילותם התקינה של תאים סמוכים. בדיזנטריה הטפילים מתרבים בעיקר במעי; הנזק לתאים מתבטא בשיבושים בעיכול, בהפרשה מוגברת של מים מהתאים (הגורמת לשלשול) ובכאב. בשפעת מתרבים הנגיפים בריאות; שם הם גורמים גם כן להפרשה מוגברת של מים מהתאים, דבר המתבטא בשיעול ובקשיי נשימה. לאחר שהגוף מזהה את הטפילים הזרים הוא מנסה להילחם בהם באמצעות מערכת החיסון. "לחימה" זו גורמת לעייפות ולעליית חום הגוף. מסלול מחלה זה (טפילים המפיצים רעלנים) הינו מהנפוצים ביותר. האופן בו הטפיל מזיק לגוף וגורם לתסמיני המחלה נקרא פתוגניות. טיפול: רובן המוחלט של התרופות הקיימות כיום מיועדות ללחימה בטפילים. כמה מהתרופות החשובות ביותר ללחימה בחיידקים מיוצרות באופן טבעי על-ידי מיקרואורגניזמים מסוימים; תרופות אלו קרויות אנטיביוטיקה. הלחימה בנגיפים קשה יותר, כיוון שהם נוהגים לפלוש אל תאי הגוף ולגדול בתוכם; קשה, לפיכך, לגרום לפגיעה בנגיף תוך הימנעות מפגיעה בתא המאחסן אותו. למרות זאת, קיימות תרופות אנטי-נגיפיות (אנטי-ויראליות) רבות, המתמקדות ברובן בפגיעה ביכולת הנגיף לפלוש אל התא או להתרבות. חיידקים ונגיפים רבים פיתחו במשך השנים עמידות בפני תרופות, דבר המצריך הרכבה תמידית של תרופות חדשות.

מחלות מטבוליות

רככת, אנמיה וצפדינה נגרמות מחוסר בחומרים מסוימים בגוף. ברככת מדובר בויטמין D, אשר תורם לספיגת סידן בעצמות; בהיעדרו מתרככות העצמות ומתעקמות תחת משקל הגוף. בסוגים מסוימים של אנמיה החומר החסר הוא ברזל, המהווה מרכיב עיקרי בהמוגלובין, אשר נמצא בכדוריות הדם האדומות ונושא את החמצן בדם; בהיעדר ברזל לא מיוצר מספיק המוגלובין, ולפיכך - כדוריות אדומות; תאי הגוף לא מקבלים מספיק חמצן והחולה חש חולשה כללית. בצפדינה החומר החסר הוא ויטמין C, התורם לבניית החלבון המבני קולגן; חלבון זה מצוי ברוב רקמות החיבור בגוף: כלי דם, שרירים, שיניים, עצמות ועור; בהעדרו נהרסות רקמות אלו ומתחילות לדמם ולהתנוון. טיפול: מחלות של חסר בחומרים בגוף ניתן לרפא בדרך-כלל באופן מהיר על-ידי צריכה מוגברת של החומר החסר.

מחלות חיסון עצמי

כרסת וטרשת נפוצה הינן מחלות חיסון עצמי. במחלות אלו מזהה בטעות מערכת החיסון של הגוף תאים מסוימים בגוף עצמו כגורמים זרים, בהם יש להילחם. בכרסת מדובר בתאי המעי; מערכת החיסון תוקפת אותם וגורמת לבעיות חמורות בעיכול ולכאבי בטן. בטרשת נפוצה מדובר בתאי העצב - הנוירונים; מערכת החיסון תוקפת אותם וגורמת לשיבוש במערכת העצבים, וכתוצאה מכך לקשיים מוטוריים (תנועתיים) ולנכות. טיפול: מחלות אוטואימוניות הינן לרוב חשוכות מרפא, וגם הגורמים להן ברובם אינם ידועים. אסטרטגיית הטיפול דומה לזו שבמחלות הגנטיות. חולי טרשת נפוצה, למשל, עוברים טיפולים פיזיותרפיים, המאיטים את התנוונות השרירים ומשפרים את היכולת המוטורית.

הדבקה

פיזיותרפיים מאפיין נוסף לפיו ניתן למיין מחלות הוא יכולת ההדבקה שלהן - יכולתן להתפשט בין יצורים שונים. מחלות גנטיות או מחלות שנגרמות משינויים עצמיים-פנימיים בגוף כמעט לעולם אינן מדבקות; מחלות הנגרמות על-ידי אורגניזם זר (או נגיף) מדבקות במרבית המקרים; הדבר תלוי בדרך-כלל במיקומו של מוקד המחלה. לדוגמא, זיהום נגיפי בדרכי הנשימה הינו בדרך-כלל מדבק מאוד, שכן בתהליך הנשימה פולט החולה אוויר מזוהם בנגיפים, היכולים בקלות לחדור לגופם של אנשים אחרים. מחלות מדבקות יכולות לעבור מיצור ליצור במגע ישיר או דרך גורם שלישי (יצור אחר או מדיום כלשהוא). מחלת האיידס, למשל, עוברת רק במגע ישיר; מחלת המלריה מועברת דרך יתושים; מחלות רבות של מערכת העיכול עוברות דרך מזונות ומקורות מים. רמת ההדבקה תלויה גם ביכולתו של הטפיל לשרוד מחוץ לגוף; נגיף ה-HIV, למשל, הגורם למחלת האיידס, לא מסוגל לשרוד מחוץ לגוף יותר מכרבע שעה; הסיכוי להדבקה, אם כן, שלא במגע ישיר, הינו מזערי.

שמות של מחלות בעברית

בעברית משמש המשקל קַטֶלֶת להקניית שמות למחלות נפוצות או ידועות: שחפת, אדמת, צהבת, טרשת, שלבקת, וכן צרעת, שפעת וקדחת (התנועה משתנה עקב העיצור הגרוני באות השניה של השורש). לעתים השם הלועזי הוא הנפוץ, אך שם עברי קיים לצידו: לייפת כיסייתית הוא שמה העברי של סיסטיק פיברוזיס, למשל; צפדת הוא שמה העברי של טטנוס. לעתים משמש המשקל קטלת לציון סימפטומים הנגרמים על-ידי מספר מחלות, ושאינם מהווים מחלה בפני עצמה: שעלת, נזלת, קרחת. בהשאלה משמש המשקל קטלת לציון תופעות שליליות המשולות למחלות: סחבת (ביורוקרטיה), ניירת (כמות מסמכים מופרזת), זחלת (הליכה או פעולה איטית מדי), דברת ופטפטת (דיבור מופרז), תרגמת (תרגום קלוקל משפה זרה).
- als:Krankheit ja:病気 ms:Penyakit simple:Disease zh-min-nan:Pīⁿ

נגיף

] נגיף (בלועזית: וירוס, Virus; מלטינית: "רעל") הוא גופיף הפולש לתאים אחרים ואשר לעתים קרובות גורם למחלות. הנגיף הוא טפיל אובליגטורי שאינו יכול להתרבות ללא נשא חי. ויריון הינו חלק או שבר של נגיף המסוגל אף הוא להדביק באופן עצמאי תאים אחרים. הנגיפים היו ידועים עוד לפני המצאת מיקרוסקופ האלקטרונים אך מדענים חשבו אותם לרעלן שיוצרים החיידקים, ומכאן שמם. במאה ה-20 החלו להצטבר עדויות לכך שנגיפים אינם חלק מחיידקים אלא יכולים להתקיפם, להתרבות בתוכם ואף לגרום למות החיידק. נגיפים מהסוג התוקף חיידקים כונו בקטריופאג'ים. יש נגיפים של צמחים כדוגמת נגיף מוזיאקת הטבק. ישנם גם נגיפים אנימליים, היותר מוכרים לאדם כמחוללי מחלות השפעת, אבעבועות רוח ועוד. כל נגיף שאינו מצוי בתא אנימלי צמחי או חיידקי, נחשב כחלקיק דומם חסר תכונות המוגדרות כחיים - יכולת התרבות, צריכת אנרגיה ויצירתה, תנועה, גדילה או תגובה. גם בעלי חיים סובלים ממחלות הנגרמות על ידי נגיפים, למשל מחלת הפה והטלפיים, כלבת, איידס של חתולים ועוד. לנגיף, כאמור, אין יכולת תנועה משלו, רק התנגשות מקרית עם קרום תא חי (ממברנה) מאפשרת את ספיחת הנגיף וחדירתו לתא. מכאן ואילך מתחיל הנגיף בפעולות דמויות חיים של סינתוז חלבונים מיוחדים ומרכיבי נגיפים חדשים, המתחברים בסוף התהליך ליצירת נגיפים חדשים המכונים ויריונים. הנגיף הופך את התא המודבק למעין "מפעל יצור", הפועל בעיקר לשם יצירת ויריונים חדשים, ומשתמש בחומר הגנטי של התא המודבק ותרכובות המצויות בתוכו ליצירתם. הנגיפים בנויים ברובם מחומצת גרעין - דנ"א או רנ"א - שמוקפת מעטפת חלבונית בשם קפסיד עליה מצויים חלבונים המאפשרים הצמדות לקרום התא. חומצת הגרעין בתוך הקפסיד יכולה להופיע כמעגלית או קווית. הנגיף הינו היצור היחיד המוכר למדע שיכול להכיל רנ"א במקום דנ"א בתור חומר גנטי, מה שהופך אותו לרטרו וירוס - נגיף ה-HIV הגורם לאיידס הוא אחד הידועים לשמצה מסוג הוירוסים הללו. לרוב הנגיפים יש תופעה מעניינת שהם גורמים ליצירת אינטרפרון במאחסן - זה גורם לכך שמרוב המחלות שנגרמות מנגיפים - נרפאים לבד ללא כל טיפול. ישנן הרבה מחלות ילדים כמו אדמת למשל שלאחר שנדבקים בהן הגוף מתחסן ובדרך כלל אין נדבקים בהם שנית כי הגוף מפתח נוגדנים שמקנים חסינות. היום מחסנים את התינוקות כנגד רוב מחלות הילדים הנגרמות מנגיפים כי בגיל מבוגר מחלות הילדים עלולות להיות הרבה יותר חריפות ועלולות לגרום לסיבוכים. כ- 30 אחוז מהילדים הנדבקים ממחלות ילדים נגיפיות אינם מראים כל סימני מחלה אבל הם מתחסנים. את התרכיבים מכינים מנגיף מוחלש או מנגיף מומת. חלק מהמחלות הנגרמות על ידי נגיפים הן מחלות עונתיות. לדוגמא, בחורף נפוצים נגיפים של מערכת הנשימה כמו שפעת RSV נגיף הפארהאינפלואנזה ועוד. בקיץ, למשל, נפוצים נגיפי המעיים שעלולים לגרום לדלקת קרום המוח הנגיפית. נגיפים מסויימים כמו אדמת שלבקת נגיף הציטומגלו מסוכנים לעובר בשליש הראשון של ההריון ולכן מחסנים היום בנות כנגד האדמת. נגיף השלבקת הוא הנגיף הראשון שבודד בתרביות רקמה והוא נגיף מעניין במיוחד כי הוא נמצא בגוף בצורה לטנתית (רדומה) ומתפרץ אצל אנשים שונים כל פעם מחדש - במיוחד אחרי מחלת חום כלשהי, חשיפה לשמש, וסת אצל נשים ואפילו מועקה נפשית. מהאמור לעיל ניתן לומר שהנגיף הינו חומר דומם עד כניסתו לתא חי, אך הוויכוח בקשר לשאלת הגדרת חייהם של נגיפים עדיין נמשך במדע ודורש הגדרה יותר מדויקת של חיים בכלל. קטגוריה:מיקרוביולוגיה קטגוריה:רפואה als:Virus (Medizin) ja:ウイルス ko:바이러스 ms:Virus simple:Virus

מערכת העצבים

מערכת העצבים (Nervous System), היא רשת תקשורת מפותחת המפקחת על תהליכי ההתנהגות המודעת והלא מודעת. באמצעות מערכת העצבים פועל האורגניזם כיחידה מבוקרת ומתואמת.

מבנה מערכת העצבים

מערכת העצבים מורכבת מהרבה מרכיבים ותאים שונים, שבעזרתם היא מצליחה לעשות את תפקידיה המרובים. המרכיבים העיקריים של מערכת העצבים הם הנוירונים והסינפסות. הנוירונים, או תאי העצב, הם תאים ביולוגיים המתמחים בהעברת מידע באמצעות תהליכים אלקטרו-כימיים. הסינפסה היא אזור המפגש בין תא-עצב לבין התאים האחרים. במערכת העצבים יש גם רקמת תאים שאינה עצבית המשתלבת במערכת העצבים המרכזית, ולה קוראים "נוירוגליה". הנוירוגליה כוללת כמה סוגי תאים (הנקראים בשם כולל תאי גליה) והם: אוליגודנדוציטים ותאי שוואן (היוצרים קטעי מיאלין באקסונים שונים), אסטרוציטים (תאים סגלגלים בעלי שלוחות ארוכות, הממלאים תפקיד במעבר אלקטרוליטים וחומרי מזון מנימי הדם לנוירונים, ויחד עם תאי האנדותל של כלי הדם, הם ממלאים תפקיד במחסום דם מוח), מיקרוגליה (תאים קטנים המסועפים במקצת, היכולים לשמש כמקרופאג'ים באזורי רקמות פגומות, וזאת תודות לכושר תנועתם) ותאי אפנדימה (תאים המצפי ותומכים בחללי המוח ובתעלות השדרה). תאי העזר העיקריים במערכת העצבים הם תאי הגליה, שהם למעשה תאי התחזוקה והתמיכה של מערכת העצבים. לתאי הגליה יש תפקידים רבים, מהם בידוד, ניקיון, ויסות כימי, תמיכה רפואית והתפתחות תקינה של מערכת העצבים.

מערכת העצבים המרכזית

מערכת העצבים המרכזית, היא המכוונת את כל התפקודים העצביים הגבוהים יותר שבתודעה, כלומר תנועה, חשיבה וכו'. היא כוללת את המוח, הלשד המוארך וחוט השדרה.

מערכת העצבים ההיקפית

מערכת העצבים ההיקפית מקשרת בין מערכת העצבים המרכזית לבין הגוף. היא כוללת את עצבי חוט השדרה, גנגליונים אוטונומיים ועוד.

מערכת העצבים האוטונומית

מערכת העצבים האוטונומית היא המווסתת את הפעילות הגופנית שאינה נתונה לשליטת התודעה, כגון תהליך העיכול, הנשימה וכו'. היא מעצבבת איברים פנימיים, בלוטות ושרירים חלקים (טחול, מעי, לבלב, כלי דם וכו'). במסלולים העצביים של המערכת האוטונומית קיים שלב ביניים הקרוי גנגליון אוטונומי. זהו צביר תאי עצב המשמש כתחנת ביניים בין האקסון של העצב המגיע מהמוח או עמוד השדרה ובין נוירון נוסף שישלח אקסון לאיבר המטרה. מערכת העצבים האוטונומית נחלקת לשתי מערכות אשר פועלות במקביל ובו זמנית, כאשר האיזון בין פעילויתיהן משתנה בהתאם למצב לגירויים חיצוניים (כגון גירויים המצביעים על סכנה קרבה) וגירויים פנימיים או פעילויות שגרתיות. אפשר לדמות את מערכת העצבים האוטונומית לזרם מים בברז - המים החמים והקרים שזורמים להם יחדיו ובייחד יוצרים מים חמימים. אם רוצים להגביר את הטמפ' של המים מגבירים את זרם המים החמים או ממתנים את זרם המים הקרים, כך פועלת גם מערכת העצבים האוטונומית.
- מערכת העצבים הסימפטטית (Sympathetic): מערכת זו פעילה בעיקר בעיתות חירום, לחץ ואיום פתאומי. היא אחראית להפעלת תגובת הילחם-או-ברח, שמטרתן התמודדות עם מצב החירום. במצב כזה ישנו ניתוב של אנרגיה לשרירי השלד כדי שיהיה להם מספיק כוח להגיב בצורה פתאומית ומהירה. פעילויות עיכול מופסקות וכן פעילויות של עצירת שתן (שדורשות אנרגיה לצורך העכבה). בזמן פעילות המערכת הסימפטטית ישנם שינויים בזרימת הדם, כיווץ של כלי דם בעור, הרפיה של שרירי הנשימה, הפרשת אדרנלין ועוד.
- מערכת העצבים הפארא-סימפטטית (Parasympathetic): מערכת זו פעילה בעיקר במצב של מנוחה בגוף ואחראית על מצב של שגרה. היא מווסתת את הפעילויות הפיזיולוגיות הרצופות כגון נשימה ופעילות הלב. היא אחראית בעיקר על פעילות של שימור, עיכול, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמונים של גדילה. העצבים הפארא-סימפטים יוצאים בעיקר מאזור הלשד המוארך, ומחלקו התחתון של חוט השדרה. המערכת מופעלת בעיקר על ידי רפלקסים בתגובה לגירויים פנימיים. בזמן פעילותה ישנה הפרשה של המוליך העצבי אצטילכולין. הבדלים אנטומיים בין מערכת העצבים הסימפטטית והפארא-סימפטטית:
- הבדלים במוליך העצבי המשמש את שתי המערכות: בשתי המערכות הסינפסה הפרא-גנגליונית הינה אצטילכולין. לעומת זאת, בסיפנסה הפוסט-גנגיליונית קיים הבדל במוליך העצבי בשתי המערכות: בגנגליון הסימפטטי המוליך העצבי הוא אצטילכולין. בסיפנסה של הנוירון הפוסט-גנגליוני עם איבר המטרה המוליך העצבי הוא נוראדרנלין (למעט בלוטת הזיעה, ששם המולי העצבי הוא אצטילכולין).

פוטנציאל פעולה ופוטנציאל מנוחה

פטונציאל פעולה, פירושו גירוי חיצוני שמקטין את הקיטוב משני צידי קרום התא. פוטנציאל מנוחה, פירושו העברת שינויים חשמליים משני צידי קרום התא.

קישורים חיצוניים

- [http://www.emc.maricopa.edu/faculty/farabee/BIOBK/BioBookNERV.html The Nervous System] קטגוריה:אנטומיה
- ja:神経系 th:ระบบประสาท

LSD

D-Lysergic Acid Diethylamide (הרכב כימי: C₂₀H₂₅N₃O), הלוצינוגן מלאכותי חזק וסם פסיכודלי שבמקור הופק מפטריית ארגוט. LSD הוא קיצור של המונח הגרמני Lyserg-Säure-Diäthylamid (חומצה ליסרגית דיאתילאמידית).

מאפייני הסם

left LSD נצרך בצורה אופיינית דרך הפה, כנוזל בהיר חסר טעם וריח, בדרך כלל על מצע נייר סופג, קוביית סוכר, או ג'לטין, למרות שניתן לצרוך אותו גם דרך המזון והשתייה. הסם נספג במערכת העיכול ועובר משם בקלות למחזור הדם בדרכו אל המוח. השפעת הסם מתחילה כ-15 עד 60 דקות לאחר הבליעה ושיאה כשעתיים עד 4 שעות לאחר מכן. ניקוי ה-LSD מהגוף מתרחש באופן הדרגתי ומשכו בין 6 ל-12 שעות. LSD נמכר כסם פלא פסיכיאטרי. הוא נעשה פופולרי לראשונה בקרב קבוצות מקצועיות קטנות העוסקות בבריאות הנפש, כמו פסיכיאטרים ופסיכולוגים במהלך שנות ה־50. בתקופת המלחמה הקרה גם סוכנויות ביון גילו התעניינות רבה באפשרויות ה־LSD. LSD הוא אחד הסמים החזקים ביותר. LSD חזק פי 100 מ־פסילוסיבין, וחזק פי 4,000 ממסקלין. מינון ה־LSD מדוד במיקרוגרם (מיליונית גרם) וההשפעה שלו ניכרת כבר בכמות של 20 מיקרוגרם. לשם השוואה, מינון כמעט כל שאר הסמים מדוד במיליגרם (אלפית גרם). החומצה הליסרגית התגלתה ב-1938, וב-1943 נודעה לראשונה השפעתה הרבה על התודעה. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 הפך הסם פופולרי ובשנת 1967 הוצא בארה"ב אל מחוץ לחוק. בישראל סחר, אחזקה ושימוש בחומר אסורים לפי פקודת הסמים המסוכנים - 1973. כיום הסם כבר לא פופולרי כמו בעשורים הקודמים ובשנות התשעים תפס האקסטזי את מקומו.

השפעות

גופני

תגובות גופניות ל־LSD כוללות: עליית טמפרטורת הגוף, יובש בפה, "עור אווז", עלייה בקצב הלב, הידוק בלסת, התכווצות שרירים, מתיחת שרירים, בחילה, זיעה, התרחבות אישון העין, הפרשת רוק, יצור ריר, נדודי שינה ורעידה.

פסיכולוגי

השפעות פסיכולוגיות של ה־LSD (לעיתים נקראות טריפ) משתנות מאוד מאדם לאדם, מטריפ אחד למשנהו, ואפילו עם הזמן במהלך טריפ מסויים. השפעות הLSD גם מושפעות ממצבו החברתי של המשתמש בזמן נטילת הסם (בודד, בחברה טובה, בחברת רבים) בזמן השפעת הLSD יש החווים קשת של מחלות נפשיות, החל מאובססיה (ייראו תסמינים של OCD) ועד שינויי מצב רוח מוטרפים. לטריפ LSD יכולה להיות השפעה ארוכה או אף קבועה, שלילית וחיובית על הרגש. פרופ' באסטיאנס מהאוניברסיטה הממלכתית בליידן שבהולנד פיתח שיטה לטיפול בניצולי שואה שלקו בתסמונת המחנות באמצעות טיפול בל.ס.ד. בשיטה זו הוא מחזיר את האדם בטראנס של הזיות אל חויותיו הנוראות וגורם לו למבט רטרוספקטיבי מחודש. שיטה זו שנויה במחלוקת שכן ההשפעות על האדם אינן ברורות דיים, ולעיתים החוויה מחדש של הזוועות עלולה להביא את האדם למצב פסיכולוגי קשה. אחד האנשים המפורסמים שבהם טיפל, היה סופר השואה יחיאל די נור. הטיפול מתואר בהרחבה בספרו צופן אדמע.

LSD וסוכנות הביון המרכזית

ה־CIA מימן מרכז לטיפול בחולי נפש בקנדה בשנות ה־50 בו חקר הד"ר קמרון את אפשרויות השימוש ב־LSD כעזר להיפנוזה, ענינו של ה־CIA בסם היה בו כאמצעי לשכנוע ולשטיפת מוח.

קישורים חיצוניים

- [http://www.antidrugs.gov.il/template/default.asp?maincat=4&catId=21&pageId=60 אסיד – סם הזייתי בעל עוצמה ומסוכן] מאת: יפה צוברי. category:סמים als:LSD ja:LSD (幻覚剤)

אקסטזי

אקסטזי הוא סוג נפוץ במיוחד של סם סינתטי ששמו המדעי MDMA. לאקסטזי כינויים נוספים רבים כגון "אקסטה", E ,XTC, "אדם" (Adam), "סם האהבה" ועוד. האקסטזי מגיע בדרך כלל בצורה של טבלית לבליעה, אשר מיוצרות בצבעים, צורות וגדלים שונים, ואף הרכבן הכימי אינו אחיד - לעתים הן מכילות MDMA בלבד, אולם לעתים מוסיפים אליהן חומרים אורגניים מלאכותיים או סמים אחרים ("ספיד", למשל). האקסטזי הוא תחליף פסיכו-אקטיבי של משפחת הפנתילאמין והשפעתו העיקרית היא לגרום לנוירונים כמויות חריגות של סרוטונין, מה שגורם לתחושת אופוריה, פתיחות, אנרגיה ושמחה.

היסטוריה

חברת התרופות הגרמנית "מרק" רשמה את MDMA כפטנט בערב חג המולד של 1914, שנתיים לאחר סינתוזו לראשונה. באותה עת חברת התרופות "מרק" רשמה פטנטים על תרכובות כימיות רבות שאולי תמצאנה שימושיות בתחום הבריאות בעתיד, והאקסטזי נשכח בצד למשך שנים רבות. האקסטזי הובא לידיעת הציבור לראשונה על ידי ד"ר אלכסנדר שאלגין בשנות ה-60, שהמליץ על התרופה לשימוש בטיפולים מסוימים. הוא קרא לסם "Window". השימוש באקסטזי היה נפוץ במיוחד בארצות הברית ע"י פסיכיאטרים על מטפליהם עד שנות ה-80, אז הוצא הסם מחוץ לחוק. השימוש באקסטזי בציבור הרחב (ללא קשר לטיפול פסיכיאטרי) החל במועדוני ריקודים של הומוסקסואלים בעיקר. משם, הופץ הלאה הסם למסיבות רייב ומאוחר יותר לשאר הציבור. בשנות ה-90 עם התפתחות תרבות הטראנס והפסיכודליה באירופה ובארה"ב החלו להשתמש בני נוער ומבוגרים צעירים בסם, והוא נחשב היום לאחד מ-4 הסמים הלא חוקיים הנפוצים ביותר ביחד עם המריחואנה, הקוקאין וההרואין.

השפעות

הרואין כדור אקסטזי משפיע על אדם ממוצע כ-3 עד 7 שעות. ההשפעה הראשונית מורגשת בדרך כלל כ-20 עד 40 דקות לאחר הבליעה, וההשפעה מגיעה לשיאה כשעה עד שעתיים לאחר מכן. המשתמש הממוצע יחוש בדרך כלל ערני ומלא אנרגיה, אך מאוד שליו בדרך כלל. הרגישות לכאבים פוחתת וצבעים נראים חדים וברורים יותר. בדרך כלל אדם המצוי בהשפעת אקסטזי רואה באנשים הסובבים אותו אוהבים ושמחים יותר, לכן מכונה האקסטזי "סם האהבה". כאשר עוברת השפעתו של הסם המשתמש חש בדרך כלל עייפות גדולה אך אינו מסוגל להירדם בנוסף שורה עליו אווירת דכדוך ודיכאון עקב ירידה ממצב של אופוריה מוחלטת חזרה "לעולם האמיתי". אצל אחוז קטן מהמשתמשים השימוש באקסטזי גורם לתופעה בה גופים נעים משאירים אחריהם שובל, כמו שאפשר לעשות עם הסמן של המחשב. ברוב המקרים תופעה זו היא זמנית, אך יש מקרים בהן היא נשארת קבועה.

התמכרות

אקסטזי אינו ממכר פיזיולוגית (בניגוד לניקוטין למשל). לעומת זאת, קיימת תופעה של הסתגלות (tolerance) הגוף לסם, קרי, שעל מנת שהמשתמש יקבל את אותן ההשפעות כמו שקיבל בתחילה יהיה עליו לקחת מנה גדולה יותר בפעמים הבאות. מבחינה נפשית רבים עלולים להתמכר לתחושות ולמצבים שגורם האקסטזי.

סכנות

הסכנה הגדולה ביותר למשתמש באקסטזי היא התחממות יתר של הגוף והתייבשות. רוב מקרי המוות מאקסטזי לא נגרמו ישירות מן הסם, אלא מחומרים אחרים שנמצאו בכדור, מהתייבשות, מהיפונתרמיה שמכונה בפי העם "הרעלת מים" או מבעיות לב וכד'. לקיחת מנה גדולה מידי של אקסטזי עלולה לגרום לסחרחורת, בלבול, חרדה ואיבוד שליטה. למשתמש הקבוע באקסטזי עלולים להגרם נזקים בטווח הרחוק לקולטני הסרוטונין, החומר במוח האחראי על מצב הרוח, תיאבון והיצר המיני, ואלה עלולים לשקוע בדיכאון קליני.

מעמד חוקי

הסם נכלל בפקודת הסמים של ישראל ואינו חוקי לשימוש ולהחזקה. כך גם ברוב מדינות העולם.

ראו גם

- רשימה של סמים
- סם הזייתי
- התמכרות
- ביוכימיה
- כימיה אורגנית

קישורים חיצוניים

- [http://ale-yarok.org.il/home/Ecstasy עלה ירוק] - על אקסטזי באתר המפלגה "עלה ירוק"
- [http://www.goleshet.com/directory/section/drugs_index/keyword/substance_xtc/batch/1.html ברכה גולשת] - מאמרים העוסקים באקסטזי
- [http://www.antidrugs.gov.il הרשות למלחמה בסמים] - באתר מידע על אקסטזי וסמים בכלל
- [http://www.starmed.co.il/Drugs/Extasy פורטל הבריאות הישראלי] - על אקסטזי בפורטל הבריאות
- [http://www.narkisim.com נרקיסים] - על סמים, מכורים והתמכרות
- [http://www.iconbazaar.com/molecules/drugs/index.html Icon bazaar] אוסף אנימציות המציגות מולקולות של סמים שונים קטגוריה:סמים

פטריות

הפטריות (Fungi) הינן אורגניזמים אוקריוטיים, שמעכלים את מזונם מחוץ לגופם, וסופגים את הרכיבים התזונתיים מהמזון המפורק, לתוך תאיהם. הפטריות עשויות להיות בנות תא אחד או תאים רבים. בעבר, הפטריות סווגו כצמחים. אולם הפטריות אינן צמחים אמיתיים מכיוון שהם יצורים הטרוטרופיים (צורכים את מזונם מבחוץ, ולא מייצרים אותו בעצמם). הפטריות גם שונות מבעלי חיים שמעכלים את מזונם באופן פנימי. מסיבות אלו, הפטריות מסווגות היום כממלכה בפני עצמה. למעלה ממאה אלף סוגי פטריות קיימים בעולם. ניתן למצאן באוויר, במים, באדמה ובמזון; אולם רק כ-50-60 מהן חיות עם האדם בסימביוזה, ממש בתוך או על גופו. קבוצה מצומצמת זו של פטריות מחולקת לשלוש תת-קבוצות: שמרים, עובשים ודרמטופיטים. פטריות אלו, החיות עם האדם בסימביוזה, הינן אוֹפּוֹרטוּניסטיות: בדרך כלל הן אינן מזיקות לבריאות, אולם כשהמערכת החיסונית של האדם נפגעת או נחלשת מסיבה כלשהיא (למשל - עקב נטילת אנטיביוטיקה ופגיעה בחיידקים ה"טובים" המאזנים את כמות הפטריות), עלולות הפטריות להתרבות יתר על המידה ולפגוע במקומות שונים בגוף. הפטריה קנדידה אלביקנס, לדוגמא, משגשגת בעיקר לאחר נטילת אנטיביוטיקה. פטריות רבות משמשות את האדם, במיוחד בתעשיית המזון. השמרים, למשל, מפיקים אנרגיה באמצעות תסיסה, בה מתקבלים שני תוצרים סופיים: אתנול, אשר נמצא בכל המשקאות האלכוהוליים, ופחמן דו-חמצני, המשמש להתפחת הבצק באפיית לחם. עובשים, אשר בדרך-כלל מעידים על התיישנות ורקבון של מזון, מצורפים למרות זאת לגבינות רבות ומקנים להן טעם ייחודי. כמובן, רבות מהפטריות המוכרות לנו, אלו הצומחות ביערות לעתים קרובות, נקטפות ונאכלות באופן ישיר על ידי האדם, ומשמשות מרכיב חיוני במזונות רבים, כגון מרקים, רטבים ומוצרי מאפה (כגון פיצות). מבחינה טקסונומית נחלקת ממלכת הפטריות למספר מערכות:
- Ascomycota
- פטריות בסיסה
- Chytridiomycota
- Glomeromycota
- Microsporidia
- זוגניות התחום בביולוגיה העוסק בפטריות נקרא מיקולוגיה. קטגוריה:ביולוגיה
- קטגוריה:מזון

גראס

קנאביס הוא שיח הגדל בכל רחבי העולם, ומשמש להפקת הסמים מריחואנה וחשיש.
החומר הפסיכואקטיבי הפעיל בצמח הוא THC‏ (Delta-9-Tetra-Hydro-Cannabinol). גידול הקנאביס והשימוש בו הם בלתי חוקיים ברוב מדינות העולם ובהן ישראל. עד לתחילת המאה ה-20 הקנאביס שימש גם כחומר גלם לאריגים, נייר, תיקים ועוד. כמו כן שימש כתרופה.

החומרים הפעילים בקנאביס

ה-THC, שנצרך באמצעות עישון או אכילה של הצמח, גורם לשינוי מצב הרוח, ושינויים במצב ההכרה והתפיסה. עקב כך נחשב הקנאביס לסם הזייתי. ה-THC נמצא בתוך כדוריות קטנטנות הנמצאות בקצותיהן של שערות מיקרוסקופיות, ברוב חלקי הצמח. הנקבה של הקנאביס מייצרת THC בכמות גדולה משמעותית מהצמח הזכרי, ורובו מתרכז באזור הפרח. בנוסף ל-THC, בצמח הקנאביס יש עוד יותר מ-400 כימיקלים שנמצאים אך ורק בקנאביס (Cannabinoids). לחלק מהכימיקלים הללו יש השפעה משלהם על המוח, ולכן ניתן לחוש בהבדל בהשפעתם של זנים עם מינונים שונים של Cannabinoids. גילוי ה-THC בשנת 1963 כחומר הפעיל בצמח הקנאביס נזקף לזכותם של פרופסור רפאל משולם, חתן פרס ישראל לכימיה מדיצינית ופרופסור יחיאל גאוני מהפקולטה לרוקחות של האוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ' משולם עוסק בחקר צמח הקנאביס והחומרים המופקים ממנו גם כיום.

השפעות בטווח הקצר של סמים המופקים מקנאביס

הטווח הקצר הוא מספר שעות מרגע כניסת הסם לגוף, או ימים בודדים במקרה של משתמשים כבדים ביותר. חשוב להדגיש כי השפעות אלו כולל תופעות הלוואי הן הפיכות ומתפוגגות לחלוטין בתוך טווח קצר מהשימוש. השפעות רצויות: # שינוי כללי במצב הרוח - "תחושת היי". # שינויים בהתנהגות חברתית - דברנות, צחוק מוגבר. # שינוי בתפיסה חושית - הערכה מוגברת של גירויים חושיים (בייחוד מוזיקה, ולעתים אף הצלבת חושים). # תחושת התעלות רוחנית ויצירתית. השפעות רפואיות רצויות: # שיכוך כאבים ובחילה והגברת התיאבון (תכונות המנוצלות בטיפול בחולי איידס באמצעות מרינול). # הרחבת הסימפונות ונאדיות-הריאה. (יעיל לסובלים מאסטמה). # הפחתת הלחץ התוך-עיני. (יעיל לסובלים מגלאוקומה). # תחושת רעב מוגברת (מאנצ'יס) (יכול להיות יעיל לסובלות מאנורקסיה). תופעות לוואי: # הפרעות ברצף החשיבה והחלשה משמעותית של הזכרון לטווח הקצר. # סחרחורות וירידה בתפיסת העומק שמביאים לירידה משמעותית בקואורדינציה. # האטה ביכולת התגובה. # אדמומיות בעיניים. # עייפות. # יובש כללי (בעיקר בפה). # האצת חילוף החומרים. # תחושת חשדנות יתרה. # הקטנת ספירת הזרע אצל הזכר.

סכנות והשפעות לטווח הארוך של סמים המופקים מקנאביס

# עישון מריחואנה וחשיש הוכח כגורם סיכון לסרטן הריאות, בדומה לעישון טבק. # נמצא קשר סטטיסיסטי בין צריכת הסם למחלות נפש כסכיזופרניה (אם כי לא הוכח מנגנון פיזיולוגי קשור ויחסי סיבה ומסובב, אך למרות זאת יש סברה כיום כי הסם עשוי לעורר את המחלה בקרב אנשים מסויימים עם בעיות מסויימות שלא התבטאו - פרהדיספוזיציה). לעומת זאת ה